האם ניתן לייחס לרוכש תעודת זהות מזויפת בשטחי הרשות, ביצוע עבירת הזיוף

האם ניתן לייחס לתושב האזור שרכש תעודה מזויפת בשטחי הרשות ביצוע עבירת זיוף, ואם כן, האם מדובר בעבירת פנים או שמא עבירת חוץ שאין לבית משפט ישראלי סמכות לדון בה. אלו שתי הסוגיות המרכזיות העומדות במוקד הדיון, במקרה שבפניי.

רקע כללי

1.כנגד הנאשם הוגש ביום 7.3.16 כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא

כחוק – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952; זיוף- עבירה לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); שימוש במסמך מזויף – עבירה לפי סעיף 420 לחוק והתחזות לאחר במטרה להונות- עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק.

2.כנטען בכתב האישום, ביום 4.3.16 שהה הנאשם בשטח חקלאי בסמוך לישוב קלאנסווה ללא אישור שהייה כדין, משהגיעו למקום שוטרים וביקשו ממנו להזדהות, התייצג בפניהם כתושב טייבה ממשפחת חאג' יחיא והציג תעודת זהות ישראלית מזויפת הנושאת שם של אזרח ישראלי בשם עבד אלחליל חאג' יחיא עליה הודבקה תמונתו (להלן: "התעודה המזויפת או המסמך המזויף"). עוד נטען כי תעודה זו רכש מאחר בתמורה ל-1000 ₪ ובמעשיו אלו השתמש במסמך מזויף וזייף המסמך.

הצגת יריעת המחלוקת בין הצדדים

3.בישיבת ההקראה הודה הנאשם בעובדות כתב האישום ובביצוע עבירות של שהייה שלא כדין, שימוש במסמך מזויף והתחזות לאחר. באשר לעבירת הזיוף נטענו ע"י ההגנה שתי טענות מרכזיות: האחת נוגעת לאחריותו של הנאשם לביצוע עבירת הזיוף, כשלשיטת ההגנה, הנאשם לא היה שותף בביצוע מעשה הזיוף, ועל כן לא ניתן להרשיעו בביצוע עבירה זו. השניה, והמורכבת יותר, נוגעת לשאלת סמכותו המהותית של בית המשפט לדון בעבירה זו, מאחר שבוצעה כולה בשטחי הרשות, ועל כן, נטען שעסקינן בעבירת חוץ שאינה עונה על תנאי סעיף 7 לחוק ואף לא התקבל בעניינה אישור שפיטה מכח סעיף 13.

4.נוכח המחלוקת המצומצמת הוסכם ע"י הצדדים שבפרשת התביעה יוגש כלל חומר החקירה הרלוונטי, ובין היתר, חקירת הנאשם, והצדדים יטענו טיעונים משפטיים הנוגעים לסוגיות הרלוונטיות.

5.יודגש שהצדדים הסכימו שהיסוד העובדתי של מעשה הזיוף בוצע בשטחי הרשות, וכן שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום לא היה בידי הנאשם היתר כניסה או שהייה בתחומי המדינה.