ת"פ 12555-07-14 מדינת ישראל נ' פרידליאנד

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשתי עבירות בשתי עבירות של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ביום 6.7.14, הגיע הנאשם ללשכת התעסוקה בסניף קריית- ארבע. במהלך דין ודברים של הנאשם עם עובדי לשכת התעסוקה, הרים הנאשם סלסלת מכתבים ממתכת והכה באמצעותה את מנהל לשכת התעסוקה בראשו. בהמשך, לאחר שהנאשם הוצא מהחדר, הוא תקף את מנהל לשכת התעסוקה במכת אגרוף בלחיו השמאלית.

ב"כ המאשימה, אשר תמך טענותיו בפסיקה תואמת, טען כי יש לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר בפועל לבין 18 חודשי מאסר בפועל, תוך שהדגיש את חשיבות הערך המוגן בעבירות שביצע הנאשם, והתייחס לנסיבות האישיות של הנאשם העולות מתוך התסקיר. עוד הפנה ב"כ המאשימה לחוות דעת פסיכיאטרית וחוות דעת נוירולוגית שהוגשו במהלך ההליכים, מהן עולה מסוכנות גבוהה המצדיקה החמרה בעניינו של הנאשם. עם זאת נטען כי מתחם העונש ההולם אותו מבקשת המאשימה לקבוע הוא נמוך באופן יחסי, וזאת בהתחשב במצבו הבריאותי של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקשה להסתפק בעניינו של הנאשם בעונש מאסר מותנה, תוך שהדגישה את נסיבות חייו של הנאשם, קשייו ובעיות בריאות שהשליכו על התנהלותו ועל יכולתו להבין את המעשים של האחרים ולהתייחס אליהם בצורה מותאמת. בעניין זה הסתמכה ב"כ הנאשם על חוות דעת הנוירולוגית וחוות דעת פסיכיאטרית. לדידה, אין להתייחס לנאשם כאל כל אדם מהשורה לנוכח מצבו הבריאותי, ועל העונש לבטא הבנה למצב שבו נתון הנאשם ולהשלכות של מחלתו. הוגשה פסיקה מטעם ההגנה שבה נגזרו עונשי מאסר בעבודות שירות, ואולם בית המשפט התבקש, כאמור, להסתפק במאסר מותנה לנוכח ההערכה כי הנאשם לא כשיר לבצע עבודות שירות.

הנאשם בדברו האחרון ביקש לשוב ולהבהיר כי הוא לא אשם במעשים וכי האשמה רובצת לפתחם של עובדי שירות התעסוקה, אשר היו צריכים לתת את הדין לדעתו על מעשיהם.