ת"פ 12427-05-15 מדינת ישראל נ' פ'(עציר)

1.כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות שעניינן איום ותקיפה.

2.הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית, ממנה עולה כי הנאשם לוקה במחלת נפש כרונית. בזמן ביצוע העבירה – לא יכול היה הנאשם להימנע מעשיית המעשים (- אי כשירות מהותית) וכעת – לנוכח מצבו החולני – אינו מסוגל לעמוד לדין (- אי כשירות דיונית).

מחוות הדעת עולה כי מצבו של הנאשם מצריך הוצאת צו אשפוז.

3.אין מחלוקת בין הצדדים בעניין מצבו של הנאשם בשני פרקי הזמן הרלבנטיים, כמתואר בחוות הדעת. נראה שאין מחלוקת של ממש גם בעניין עשיית המעשים נשוא האישום, אם כי מבלי שהנאשם יכול היה להימנע מעשייתם. אין מחלוקת גם בעניין הצורך בהוצאת צו אשפוז.

4.המחלוקת בין הצדדים מתמקדת באופן סיום ההליך – האם יופסק בהתאם לסעיף 170 לחסד"פ ובהתאם להלכת מאיר (ע"פ עליון 2947/00), או שהנאשם יזוכה, לנוכח תחולת ההגנה בסעיף 34 ח' לחוק העונשין ובהתאם להלכת וחנון (רע"פ עליון 2675/13).

יצויין כי צפוי להתקיים בביהמ"ש העליון דיון נוסף בנושא זה, אך טרם נקבע מועד לקיומו. בשלב זה, לנוכח ההחלטות הסותרות שיצאו מלפני ביהמ"ש העליון – ניתנות החלטות שונות ע"י בתימ"ש שונים וניתן לשער כי כך יהיה עד לקבלת החלטה בדנ"פ.

5.אילו בענייננו הנבצרות היתה מהותית בלבד ולא דיונית בנוסף – הייתי מזכה את הנאשם לנוכח הלכת וחנון (בעניין וחנון הנבצרות היתה מהותית ולא דיונית). אך, בענייננו, כאמור, מתקיימת גם נבצרות דיונית חד משמעית, שתוצאתה המתבקשת/הטבעית הינה לכאורה ברורה - הפסקה מיידית של הליכי משפט, לנוכח העדר אפשרות לנהלם (דומה להלכת מאיר).

6.בנסיבות כאלה, שאינן תואמות את הנסיבות בסוגיית וחנון, וכאשר מבחינת סדרי הדין מתבקשת הפסקת הליכים – אני קובעת כי הנאשם לאו בר עונשין ומורה על הפסקת ההליך. הוצא צו אשפוז.

7.מזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים. 

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ה, 10 יוני 2015, בהעדר הצדדים.