ת"פ 12331-01-14 מדינת ישראל נ' קוממי

הנאשמת הודתה והורשעה בכתב אישום מתוקן בשנית בכך שבתאריך 4.5.13 בשעות הבוקר, במסגרת ויכוח בינה לבין בת זוגה אשר התגוררה עמה בביתה, דרשה הנאשמת מהמתלוננת כי תאסוף את חפציה ותעזוב את הבית.

המתלוננת ביקשה מהנאשמת להירגע וכי השתיים תלכנה לישון בטרם תשוחחנה, ואולם הנאשמת סירבה לעשות כן, נטלה סכין לחיתוך סלט והניפה אותו לעבר פניה של המתלוננת תוך שהיא צועקת לעברה. המתלוננת ביקשה מהנאשמת להפסיק ואולם הנאשמת דקרה את המתלוננת באמצעות הסכין בכף ידה ובכתפה. בעודה מדממת, הפכה המתלוננת שולחן בבית וצעקה לנאשמת "תראי מה עשית לי". אז התקשרה הנאשמת למשטרה ואמרה למוקדן כי יש אצלה מישהי שעושה אצלה בלגן בבית ועוד מעט יהיה פה רצח. כן אמרה למוקדן כי תשחט אותה ותביא את המתלוננת בארון. עוד הוסיפה וציינה, כי המתלוננת מלאה בדם והיא תוסיף ותמלא אותה בדם. בהמשך לדברים אלו, נטלה המתלוננת סכין ורצה לעבר הרכב המשותף לשתיים בניסיון לחתוך חוטים מהרכב. הנאשמת יצאה בעקבות המתלוננת ואז בעטה בה המתלוננת והנאשמת עפה על הכביש. שכן שהגיע למקום הפריד בין השתיים עד הגעת המשטרה למקום.

המעשים המתוארים לעיל מהווים פגיעה בערכים המוגנים של כבוד האדם ושלמות גופו, וודאי כאשר עסקינן במי שהן בנות זוג וכאשר המתלוננת נתקפת במקום אשר היווה ביתה עד אותה שעה.

נוכח העובדה שהנאשמת נטלה סכין ודקרה בו את המתלוננת, כמו גם העובדה כי איימה איומים ברף גבוה הן בפני המתלוננת והן באוזני שוטר אליו התקשרה, הרי שעסקינן בפוטנציאל נזק משמעותי.

הפסיקה עמדה על החובה להרתיע את מי שמשתמש בנשק קר ונוקט באלימות לישוב סכסוכים.

בית המשפט העליון ברע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' נאסר חסן קבע:

"קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח."

גם מדיניות הענישה מלמדת כי מי שמורשע אף על פי הודאתו בפציעה ובעבירות דומות, ידון למאסר בפועל ולמצער למאסר בעבודות שירות, ובעניין זה אני מפנה לרע"פ 2781/15 בעניין יוסף מחמיד ולרע"פ 7378/13 בעניין חאלד חרובי.

בחינת הענישה הנוהגת מלמדת כי במקרים המתאימים ובהינתן כי הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית, הרי שבתי המשפט נמנעו מהשתת מאסר, במקרים בהם ככלל עסקינן היה בנאשמים נעדרי עבר פלילי או במי שעברו טיפול משמעותי וכיוצא בזה.