ת"פ 12214-05-12 מדינת ישראל נ' ש'

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בתקיפת בנו הקטין.

בהתאם להכרעת הדין נקבע כי הנאשם תקף את בנו בעת שהיה פעוט רך בשנים מספר פעמים על רקע כעסים שונים של הנאשם כלפי הילד.

במהלך הבאת הראיות נחשף בית המשפט למכלול היחסים שבין הנאשם לבין בת זוגו באותם שנים, אם שלושת ילדיו, לפער הגילאים שהינו בן עשרות שנים בין הנאשם לבת הזוג ולקשיים שונים על רקע מחלוקות בדרך החינוך ובסוגיות נוספות.

הערכים בהם פגעו מעשי הנאשם הינם הערכים של שמירת כבוד האדם ושלמות גופו, בוודאי כאשר עסקינן בבנו הפעוט של הנאשם ומערכת היחסים בתוך המשפחה.

צודקת המאשימה בטיעוניה כי אף שהמעשים לכאורה אינם ברף הגבוה, הרי שהחומרה הנובעת מהם נעוצה בכך שמדובר במעשים חוזרים ונשנים ובכך שהנאשם תקף את בנו.

אין חולק כי מדובר במעשים משפילים ומבזים.

אין מחלוקת גם כי לו היה עומד הנאשם לדין בסמיכות לביצוע מעשים אלו, היה מקום להטיל עליו עונש ממשי נוכח אי קבלת האחריות על ידו והצדקת המעשים עד היום.

לפיכך, נוכח ריבוי המעשים, הפגיעה בערכים המוגנים והפסיקה הנוהגת אשר הינה במנעד רחב ביותר וככלל תלויה בלקיחת האחריות ושינוי דרכי נאשמים, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הינו החל ממאסר על תנאי וכלה במאסר של ממש.

יחד עם זאת ברקע ההקלה לה עותרים למעשה שני הצדדים עומד חלוף הזמן המשמעותי וכן הנתק הקיים עד היום בין הנאשם לשלושת ילדיו.

אני סבורה כי בחלוף השנים יש כדי להקהות את העוקץ ולהקטין את העניין הציבורי שבמיצוי הדין עם הנאשם.

האירועים נשוא כתב האישום החלו בשנת 2003 והסתיימו בשנת 2008, כאשר רק בשנת 2012 הוגש כתב האישום כנגד הנאשם, והוא נותן את הדין היום לקראת סיומה של שנת 2015.

עסקינן בנאשם יליד 1954 אשר ברקע מצויות מחלות לב ומחלות נוספות, ואני סבורה כי חלק ממשי מעונשו של הנאשם בא עליו בכך שמשנת 2008 הוא אינו מצוי בקשר כלל עם ילדיו.