ת"פ 12004-04-15

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירת איומים.

הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת מהפסיכיאטר המחוזי ואכן כזו התקבלה וממנה עולה כי הנאשם לא היה אחראי לביצוע מעשיו בעת שביצע את המיוחס לו בכתב האישום וכן נקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין בעת הזאת.

לנוכח חוות הדעת עתרה באת כוחו של הנאשם לזיכויו בהתאם ל"הלכת וחנון" וכן למתן צו אשפוז בעניינו בהתאם להמלצת הפסיכיאטר המחוזי. היא אף הפנתה לפסיקות שונות שהתקבלו בבתי המשפט השלום מאז "הלכת וחנון".

ב"כ המאשימה מסכימה לאמור בחוות הדעת וכתוצאה מכך לאשפוזו של המשיב אולם סבורה כי יש להפסיק את ההליכים בעניינו ולא לזכותו מאחר ולטעמה "הלכת וחנון" אינה עוסקת במצב הנתון בתיק זה בו המשיב אינו כשיר לעמוד לדין. היא מפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 460/89 וכן בע"פ 9078/09 ובנוסף לפסיקות שונות שהתקבלו בעניין בבתי המשפט השלום בעת האחרונה.

אני סבור כי "הלכת וחנון" שנקבעה ברע"פ 2675/13 חלה בעניינו, מאחר והנאשם נמצא כלא אחראי למעשיו בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועל כן דינו להיות זכאי.

הדבר נאמר מפורשות בדבריו של כב' הש' זילברטל אשר קבע כי " הפועל היוצא של קביעה כי מתקיימת לגבי נאשם הסייג הקבוע בסעיף 34ח לחוק, היא זיכוי מלא".

פסקי הדין שהוגשו על ידי המאשימה קודמים להלכה זו ובעקבותיה השתנתה ההלכה.

לנוכח האמור לעיל אני קובע כי הנאשם זכאי מחמת היותו חולה במחלת נפש.

בכל הנוגע לטיפול בנאשם הרי שבהתאם לחוות הדעת הפסיכיאטר המחוזי ולנוכח הסכמת הצדדים לצורך באשפוזו של הנאשם, הרי שבהתאם לסעיף 15(ב) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 אני מורה על אשפוזו של הנאשם בבית חולים לחולי נפש כפי שיחליט הפסיכיאטר המחוזי.