ת"פ 11860-10-10 מדינת ישראל נ' עיראקי

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2.הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן, יורשע בגינו ויתקבל תסקיר בעניינו. כמו כן יוגש תצהיר נפגע עבירה.

לעניין העונש- המאשימה תגביל עצמה ל-14 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, ופיצוי ע"ס 160,000 ₪, וב"כ הנאשם יטען באופן פתוח.

3.מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם מיום 23.2.14 עולה כי הוא הינו ערבי מוסלמי כבן 43, נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 7 ו-14 שנים. מתגורר עם משפחתו בטירה, ואינו עובד לאחר שרישיונו לעריכת דין נשלל, והוא הושעה עקב מעורבותו בתיק זה.

הוא הבכור במשפחת מוצאו, ולו אח כבן 40, עו"ד במקצועו.

אביו כבן 85, פנסיונר, בעבר שימש כמנהל בי"ס תיכון ויועץ לענייני ערבים לנשיא המדינה דאז יצחק נבון, והאם כבת 70, עקרת בית.

תאר משפחה נורמטיבית ומוכרת הזוכה למעמד של כבוד בקהילה.

סיים 12 שנות לימוד, עם תעודת בגרות מלאה, ולאחר מכן למד רפואה ברומניה במשך 3 שנים ובהמשך עבר ללימודי משפטים, אותם סיים בשנת 1995, חזר לארץ, ועבד כעצמאי עד למעורבותו בתיק זה.

בשנת 2005 התחתן, אשתו כיום בת 38, בוגרת לימודי חינוך מיוחד ועובדת במקצועה.

תאר מערכת יחסים קרובה עם אשתו, ומסר כי לא שיתף אותה בהליכם המשפטיים המתנהלים נגדו מחשש לפגיעה בה ולהשלכות של ידיעה כזו עליה.

להערכת השירות, גישה זו משקפת את קשייו לגלות מודעות לחומרת מצבו.

מרישומו הפלילי עולה כי הוא נעדר הרשעות קודמות, וכי לא פתוחים נגדו תיקי משטרה נוספים.

בהתייחסו לעבירה הנוכחית- התקשה ליטול אחריות מלאה על מעשיו, ושלל כל כוונה לגנוב את הכספים. לדבריו הכיר את המתלוננת ומשפחתה, והיה ביניהם קשר חברי.

עקב מחלוקת בגין תשלום בניהול התיק המתואר בכתב האישום התפחתה מחלוקת. הנאשם שב ושלל כוונה לגניבת הכספים, והתקשה להסביר מניעיו והתנהגותו שבכתב האישום.

בבחינת רמת הסיכון להישנות עבירות דומות, עלה הקושי שלו ליטול אחריות על ביצוע העבירה ולבחון לעומק את מניעי התנהגותו. הנאשם ביטא עמדה קורבנית ביחס למעורבותו, חוסר אונים להתמודד עם העבירה ועם מצבו המשפטי, ממוקד בתפקודו החיובי, מציג פסדה חיובית וקושי לשתף או להיעזר בגורמי תמיכה.

להערכת השירות העובדה כי נמנע מלשתף את בני משפחתו וקרובים, וחששו מחשיפת מצבו מצביעים על קושי להכיר בחומרת מעשיו ובמצבו המשפטי.