ת"פ 11846-03-15 מדינת ישראל נ' "גנים" - אספקה טכנית חקלאית ובנין בע"מ ואח'

1.הנאשמת הורשעה עפ"י הכרעת דין מ-1.12.15 (בדיון הקראה בפני כב' השופט א. שגב).

הנאשם הורשע עפ"י הכרעת הדין מ-26.6.16 ב-3 האישומים שבכתב האישום.

2.ביום 28.6.16 טענו הצדדים לעונש:

המאשימה טענה ביחס לאי העברת נכויי השכר ביחס לעובדת ולעובד ("העובדים"; כהגדרתם בהכרעת הדין), 3 חדשים כ"א – כי מדובר ב-6 עבירות עצמאיות ונפרדות, כשיש אף לקבוע פיצוי לקורבנות העבירה (2 העובדים) עפ"י ס' 77 לחוק העונשין (2,649.64 ₪ לעובד ו- 1,824.60 ₪ לעובדת).

ביחס לאישום הראשון – משמדובר ב-6 עבירות (כאמור, 3 חודשים לעובד ו-3 חודשים לעובדת), עומד הקנס המקסימלי לנאשמת על 6,780,000 ₪ ולנאשם 565,000 ₪ , כשהנאשמת באמצעות הנאשם, החליטה לא לשלם לעובדים ומשכך, יש להחיל החזקה בדבר נסיבות מחמירות ויש לקבוע הקנס המקסימלי (226,000 ₪) במכפלה של 6 פעמים לכל עבירה.

באשר לאישום השני – העונש המקסימלי לנאשמת עומד ע"ס 75,300 ₪ ולנאשם 37,650 ₪.

באשר לאישום השלישי – הקנס המקסימלי לנאשמת עומד ע"ס 14,400 ₪ וכך גם לנאשם, תוך שעתרה אף לפיצוי לקורבן העבירה (העובד), בשיעור הסכום שלא שולם לו כפדיון.

עוד טענה המאשימה כי הנאשמת בהליך פירוק ומשכך, עתרה המאשימה להטיל עונש כספי סמלי בהתחשב בנשייה כפי שיסביר המפרק, תוך שתחוייב בפיצוי לקורבן העבירה.

כן טענה כי הנאשם בהליך פש"ר ומשכך, עתרה לקנסות בשיעור 60% -80% מהמפורט לעיל ובפיצוי לקורבן העבירה וכן בחיובו בחתימה על התחייבות לפי סעיף 172 לחוק העונשין.

המפרק של הנאשמת, רוה"ח ירקוני, טען כי עפ"י תביעות החוב – היתרה בקופה היא לתשלום חוב בדין קדימה למל"ל.

ב"כ הנאשם טען כנגד האכיפה הבררנית שבטיעוני המאשימה, שהיא אחת מיסודותיה של הגנה מן הצדק כנגד הנאשם, לפי סעיף 149 (10), לניהול ההליך, ודאי משהוא מצוי בהליך פש"ר.