מדינת ישראל נ' חיון

מבוא

1. זהו גזר דין הניתן בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.1.18 בעפ"ג (מחוזי תל-אביב) 50076-04-17, שעניינו ערעור המדינה כנגד פסק דין שניתן על ידי ביום 21.3.17, במסגרתו הוריתי על ביטול הרשעתה של הנאשמת והטלתי עליה עונשים שונים.

   החלטת בית המשפט המחוזי האמורה קבעה כך: "אנו מבטלים את פסק הדין של בימ"ש קמא מיום 21/3/17. בימ"ש קמא יגזור מחדש את דינה של המשיבה, לרבות השאלה האם ראוי לסיים תיק זה באי הרשעה וזאת בידיעה כי המסמך נ/1 הוא מסמך מזויף שהוגש על ידי המשיבה במהלך הדיון בבית משפט קמא".

2. הנאשמת, זהבית חיון, הורשעה ביום 25.9.16, בהתאם להודאתה בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון שגובש לאחר שמיעת מרבית הראיות, בעבירה אחת של הונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986.

   בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, בין התאריכים 26.8.14 ו-28.10.14 ביצעה הנאשמת מספר הונאות בכרטיס החיוב של המתלוננת, אשר הייתה חברה קרובה שלה ובמסגרת החברות ביניהן נחשפה הנאשמת לפרטי כרטיס החיוב שלה, וזאת במספר בתי עסק ביהוד, בסכום כולל של כ-6,100 ₪, בכך ששילמה על עסקאות שביצעה באמצעות מסירת פרטי כרטיס החיוב של המתלוננת.

   הסדר הטיעון בין הצדדים כלל את תיקון כתב האישום והסכמה על הפניית הנאשמת לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. לא היו הסכמות עונשיות מעבר לכך.

   הנאשמת הופנתה לשירות המבחן, אשר התבקש, בעקבות בקשת ההגנה, להכין תסקיר בעניין הנאשמת, אשר יתייחס לנסיבותיה האישיות, ויבחן בין היתר, את האפשרות להעמידה בפיקוח קצין מבחן, להטיל עליה עונש של"ץ, ולבטל את הרשעתה בדין.

   ביום 7.3.17 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת. תוכן התסקיר פורט בהרחבה בפסק הדין מיום 21.3.17 ועל כן אפנה לכתוב בפסק הדין ולא אפרט את הדברים בשנית.

   ביום 21.3.17 התקיים דיון בעניינה של הנאשמת, במהלכו שמעתי את המתלוננת ובן זוגה, כפי המפורט בפסק הדין. כמו כן, במסגרת הדיון הגיש בא כוח הנאשמת מכתב מהמנהלת האחראית על הנאשמת במקום עבודתה, אשר הוגש וסומן נ/1, ממנו עולה כי קיימת אפשרות ממשית שלא תוכל להמשיך לעבוד במקום במידה ותורשע.

   לאחר שמיעת טענות הצדדים, כפי המפורט בפסק הדין, ובהסתמך על המלצת תסקיר שירות המבחן ועל העולה מהמכתב נ/1, החלטתי, בהחלטה מפורטת, לבטל את הרשעתה של הנאשמת וכן להטיל עליה צו לביצוע של"צ על ידי הנאשמת בהיקף של 200 שעות, צו מבחן למשך שנה, ופיצוי בסך 6,100 ₪ למתלוננת.

3. כאמור, המאשימה הגישה ערעור על פסק הדין ודרשה להותיר את הרשעת הנאשמת על כנה וכן להחמיר בעונשה.

   במסגרת הדיון בערעור הוברר כי: "בדיעבד הסתבר כי ככל הנראה המסמך נ/1 מזויף ומשכך לא ראוי היה להימנות בשיקוליו של בית משפט קמא לעניין הענישה מלכתחילה. שמענו מפי התביעה כי הוגש כבר כתב אישום בנושא המסמך נ/1". בעקבות זאת, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי האמורה, לפיה עלי לגזור את עונשה של הנאשמת מחדש, בידיעה כי המסמך נ/1 הוא מסמך מזויף.

4. על רקע האמור לעיל, עלי לגזור כעת את עונשה של הנאשמת מחדש, בהינתן כי המסמך נ/1 מזויף ועל כן יש להתעלם ממנו.