ת"פ 10316-06-13 מדינת ישראל נ' ע'

מבוא

1. בהכרעת הדין מיום 6.12.15, שניתנה לאחר הליך הוכחות, הרשעתי את הנאשם בעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.
2. קבעתי בהכרעת הדין, כי ביום 29.5.13 החזיק הנאשם ברכבו, סמוך למושב הנהג סמים מסוג קוקאין במשקל של 9.83 גרם נטו.

טענות הצדדים לעונש

3. באת כוח התביעה טענה, כי יש להחמיר בענישה ביחס לכלל העבירות בפקודת הסמים, לרבות בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וזאת כחלק ממאבק חורמה בכל מערך הסמים, על שלביו השונים.
4. לטענתה, יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות הקשורות בביצוע העבירה: הנאשם החזיק ברכבו סמים מסוג קוקאין, במשקל 9.83 גרם נטו, פי 32 מהכמות המותרת בחוק לצריכה עצמית; ברכבו ובביתו נמצא ניילון נצמד, אשר מהווה חיזוק לעיסוקו בסמים; הסמים הם סמים קשים.
5. עוד טענה, כי בנסיבות העניין ובהתאם למדיניות הענישה שהציגה, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים ובין מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים.
6. עוד הוסיפה וטענה, כי יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה: לחובתו של הנאשם עבר פלילי מכביד הכולל 17 הרשעות קודמות, חלקן בתחום הסמים. הנאשם אף ריצה תקופות של מאסר בפועל; הנאשם לא הודה בביצוע העבירה ולא עבר הליך שיקום כלשהו.  
7. לאור האמור, עתרה באת כוח התביעה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל, פסילת רישיון נהיגה על תנאי וקנס.
8. בא כוח הנאשם הציג פסיקה שלפיה, לטענתו, מדיניות הענישה, בעבירות דומות, נעה בין מאסר על תנאי לצד ענישה נלווית ובין מאסר לתקופה של מספר חודשים, שיכול וירוצה בעבודות שירות.
9. בא כוח הנאשם הציג גם פסיקה שלפיה בתי משפט לקחו בחשבון התנהגות לא ראויה של הרשויות וטענות להגנה מן הצדק כשיקול להקלה בעונש.