ת"פ 10259-08 מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' דרדיק

העובדות וטיעוני הצדדים

הנאשם, יליד 1960, הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות של עיסוק בעתיקות ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 37(ג) לחוק העתיקות התשל"ח-1978 (להלן: חוק העתיקות), ובהחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי כתב האישום הנאשם החזיק בביתו שבקריית ארבע בים 10.2.08 עתיקות שגילה שלא בחפירות על פי חוק העתיקות ואשר לא דיווח על תפיסתן, כולל בין היתר 960 מטבעות, 20 משקולות, פרטי עופרת ומתכת שונים, 39 טבעות, 3 תליונים, חלקי טבעות וחלקי צמידים, חותמות, ראשי חץ, מקלות כחל, חרסים ועוד. כמו כן החזיק הנאשם בביתו במועד האמור תחמושת מסוגים שונים, כולל 250 כדורי 0.22 מ"מ, 120 כדורי 7.62 מ"מ, 20 כדורי 0.3 מ"מ, 4 כדורי 7.62 מ"מ, 6 כדורי 9 מ"מ, שתי מחסניות לנשק מסוג גליל ומחסנית לנשק M-16, פתיל השהייה באורך 4.2 מטר ומצת חבלה להדלקת הפתיל.

הכרעת הדין ניתנה על ידי כב' השופטת א. זיסקינד ששמעה את הראיות. בשל פרישתה הצפויה הועבר התיק אלי לשמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין.

לאור הודעת הצדדים ועמדותיהם לעניין העונש, החלטתי ביום 12.2.14 לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות, מבלי שיש בכך הבעת עמדה לגופו של עניין.

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס גבוה ומשמעותי בגובה עשרות אלפי ₪, בנוסף לחילוט המוצגים.

לטענת ב"כ המאשימה הערך המוגן הוא הגנה על העתיקות לאור ערכן ותרומתן למחקר ולתרבות, ועונש מקל אינו מתיישב עם ההגנה על ערך זה. המאשימה ביקשה להשאיר בעינה את הרשעת הנאשם, ולעניין הפגיעה בנאשם שתיגרם כתוצאה מהרשעה ציינה כי פגיעה קונקרטית כתוצאה מהרשעה לא הוכחה די הצורך. באשר לעתיקות שנתפסו, ב"כ המאשימה טענה כי העתיקות הן בבעלות המדינה ועל כן יש להחזירן לידיה.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בעבירות שאינן חמורות. לטענתו קיימים קשיים בחוק העתיקות לא ברור כיצד היה על הנאשם למלא את חובת הדיווח על העתיקות, ואילו הנאשם דיווחה היה יכול להמשיך ולהחזיק בעתיקות ברשותו. הסניגור ציין כי רמת הענישה נמוכה ומאפשרת הימנעות מהרשעה גם כאשר מדובר בעבירות חמורות יותר כגון איבוד נשק. הוא התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה שהנאשם הוא המפרנס את משפחתו, לנסיבות אישיות שונות ולזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירה. הוא ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם.

בנוסף ציין ב"ב הנאשם כי המותב ששמע את התיק, כב' השופטת זיסקינד, הביעה באופן מרומז את דעתה באשר לעונש הראוי בכך שקבעה כי יש לשקול בכובד ראש את העניין ההרשעה, ויש חשיבות לכך כאשר מדובר בשופט שבפניו התנהלו ההוכחות