גזר דין 1017-10 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' סטופ מרקט בע"מ ואח'

בהתאם להכרעת הדין מיום 5.5.14, הורשעה חברת סטופ מרקט בע"מ (להלן: "הנאשמת") בעבירה של העסקת עובד יהודי ביום המנוחה השבועי, עבירה לפי סעיפים 9 ו- 26(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

בדיון מיום 9.9.14 הביא ב"כ הנאשמת את טיעוניו לעונש. המדינה לא התייצבה לדיון, ולפיכך קבעתי כי יש לראותה כמי שהותירה את גזירת העונש לשיקול דעתו של בית הדין (ר' עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 5-6).

ב"כ הנאשמת טוען, כי בהתחשב בעובדה שמדובר בעבירה אחת שנעברה בקשר לעובד אחד, יש להקל עם הנאשמת ולפסוק קנס כספי בסך 5,000 ₪ בלבד. יתר על כן, המדובר בעבירה מסוג חטא, מהמדרג הנמוך ביותר של העבירות. כמו כן, יש להתחשב בנסיבות בהן המעביד היה משוכנע כי העובד אינו יהודי, כאשר העובד עצמו אישר כי כולם סברו שהוא אינו יהודי.

דיון והכרעה:

על גזר הדין שבפני חל תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. התיקון חל על כל התיקים בהם ניתנה הכרעת דין לאחר יום 10.7.12 (להלן: "התיקון").

מטרת התיקון לחוק העונשין, כפי שנקבעה בסעיף 40 א' לחוק, הינה – "לקבוע את עקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה".

העיקרון המנחה בענישה נקבע בסעיף 40ב' לחוק - "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה העיקרון המנחה)".

זאת ועוד, לפי סעיף 72 לחוק העונשין, בית הדין רשאי להטיל על נאשם התחייבות, כעונש נוסף, כאשר מהות ההתחייבות הינה כי הנאשם יתחייב להימנע מביצוע העבירה לתקופה הקצובה בהתחייבות, ובסכום שקצב בית הדין.

לאחר ששקלתי את הנסיבות הקונקרטיות במקרה דנן, את כלל האינטרסים העומדים על הפרק, ובהתחשב בעובדה כי המאשימה נמנעה מלהתייצב לטיעונים לעונש הריני גוזר על הנאשמת קנס בסכום כולל של 7,500 ש"ח, אשר ישולם ב-2 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 3,750 ש"ח כל תשלום, ביום 1.11.14 וביום 1.12.14.