ת"פ 10023-09-15 מדינת ישראל נ' פוואז

כללי

1. הנאשמת מואשמת בעבירה של מניעת גישה למקום קדוש, לפי סעיף 2(ב) לחוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק").

2. בפתח כתב האישום נכתב כי במועד הרלבנטי לאישום פעלו במתחם הר- הבית מאות נשים המכנות עצמן מוראביטאת, אשר במסגרת פעילותן צועקות לעבר כל אדם בעל חזות יהודית הנכנס לשטח הר הבית במטרה לגרום לו לעזוב את המקום, ולעיתים אף נהגו להתקהל במטרה לחסום גישה של יהודים לאתרים מסוימים על הר הבית.

3. על פי המיוחס לנאשמת בכתב האישום, ביום 8.3.15 בשעה 10:00 נכנסו מבקרים יהודים מלווים בשוטרים למתחם הר הבית מצדו הצפוני. כאשר הבחינה הנאשמת במבקרים החלה לקרוא קריאות "תכביר". הנאשמת נעמדה מול המבקרים והשוטרים וחסמה את המשך תנועתם על הר הבית. אחד השוטרים שעמד כחיץ בין הנאשמת למבקרים, ביקש מהנאשמת לחזור, כך על פי האמור בכתב האישום, אך היא סירבה והמשיכה לחסום את דרכם של המבקשים.

4. בדיון שהתקיים ביום 31.10.16 טען ב"כ הנאשמת טענה מקדמית, לפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה. נטען כי הר הבית אינו נמנה על רשימת המקומות הקדושים ליהודים בהתאם לחוק והתקנות שהותקנו מכוחו. עוד נטען, כי עקרון החוקיות מחייב הכללתו המפורשת של הר הבית ברשימת המקומות הקדושים ליהודים על פי החוק על מנת שניתן יהיה להפליל מעשה של מניעת גישה אליו. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ניתנה לב"כ הנאשמת אפשרות להשלים טענתו בכתב עד ליום 10.11.16, ועל המאשימה היה להשיב בכתב לטענה עד ליום 1.12.16.

5. ב"כ הנאשמת לא הגיש דבר עד למועד שנקבע. בתגובתה מיום 4.12.16 טענה המאשימה כי פסיקת בית המשפט העליון הכירה בהר הבית כמקום קדוש לבני הדת היהודית לעניין חוק ההגנה על המקומות הקדושים וצרפה שתי אסמכתאות לכך: בג"ץ 537/81 חיים שטנגר נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו 30.11.81] ובג"ץ 7128/96 תנועת נאמני הר הבית ואח' נ' ממשלת ישראל [פורסם בנבו 12.3.97] ועל כן ביקשה לדחות את הטענה.

   דיון והכרעה