פס"ד הדוחה התנגדות לצוואה

המנוח מ.פ. ז"ל נפטר ביום 6.6.22 בהיותו אלמן, בגיל 104 שנים לערך.

עזבונו של המנוח כולל בית בס. בשווי של כ- 20 מיליון ₪ וסכום של כ- 2.5 מיליון ₪ בבנק (סע' 84 לסיכומי המתנגדים). נוסף לכך כולל העיזבון פריטים סנטימנטליים שערכם הכספי אינו רב, כגון כלי כסף וספרי קודש.

המנוח היה בעלים של מפעל טקסטיל מצליח, יחד עם שותפים אחרים. למנוח נולדו שני בנים ושניהם עבדו עמו במפעל: הבן ד' (תובע 2) והבן א' (נתבע 1). בשלב כלשהו, לקראת סוף שנות השמונים של המאה הקודמת נקלע המפעל לקשיים, מונה לו כונס נכסים ולבסוף המפעל נסגר (ר' עדותה של א.פ. בעמ' 83, עדות מ.פ. ע' 120, עדותו של ד.פ. ע' 158 ואילך:

הערה: במספור עמודי הפרוט' נפלה טעות: הפרוט' מיום 14.2.24 מסתיים בעמ' 171 והפרוט' הבא אחריו, מיום 21.2.24 מתחיל בעמ' 89 (במקום 172).

המנוח כעס על בנו ד' והאשים אותו בכך שהוא ניסה להשתלט על המפעל, שהוא הביא לקריסתו, שהבן חמס את אביו ולקח ממנו כסף, שניסה להשתלט על המפעל יחד עם שותפים זרים, לכן המנוח ואשתו כעסו מאוד על בנם ד' (ראה עדותו של הבן ד' מיום 21.2.24 עמ' 158 ואילך, וכן ראה דברי ב"כ המלומד של הנתבעים, עו"ד יהונתן קניר, שם בעמ' 160 ואילך).

סופו של דבר המפעל נסגר בסוף שנות ה- 80, המנוח נותר עם רכוש שהספיק לכלכלו בכבוד עד מותו, אולם בניו ד' ו- א' נקלעו לקשיים כלכליים, נאלצו לעבוד קשה וחיו ברמת חיים נמוכה משמעותית מזו שהורגלו אליה בצעירותם. הבן ד' עובד כמאבטח בבית ספר (ע' 166) ואילו הבן א' עבד כנהג מונית ונזקק לעזרה שוטפת מאביו, כ- 4,000 ₪ מידי חודש.

אין חולק שהמנוח חש כלפי בנו ד' טינה ואכזבה עמוקה מהתנהגותו, תחושה שגרמה לנתק מתמשך של עשרות שנים בין השניים (סעיף 12 לסיכומי הנתבעים). ודוק: לבן ד' גרסה שונה באשר לסיבות לכעס ולנתק, אולם כאמור, אין מחלוקת שהמנוח כעס מאוד על בנו ד' והיה ביניהם נתק משך עשרות שנים.