פסק דין בבקשה לביטול צו קיום צוואה

בקשה לביטול צו קיום צוואה נוטריונית של המנוח, צוואה שנחתמה ביום 00.00.2019 וניתן צו קיום בעניינה ביום 00.00.2022. המבקשות, בנותיו של המנוח, עותרות לבטל את צו קיום הצוואה בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 ולאשר קבלת העתק צוואה מוקדמת יותר, שנחתמה ביום 00.00.2016, אשר אין את מקורה.  

1. המנוח היה נשוי למנוחה הגב' מ'. ומנישואיהם נולדו להם חמישה ילדים:

    

   שלוש בנות, הן המבקשות; מבקשת 1, מבקשת 2 ומבקשת 3, ושני בנים, הם המשיבים; משיב 2, ומשיב 3.

    

2. צוואת המנוח שאושרה וביטולה מתבקש הינה צוואה הדדית של המנוח ואשתו. אשת המנוח נפטרה ביום 00.00.2019, וביום 00.00.2020 ניתן צו קיום לצוואתה. המנוח נפטר כשנתיים לאחריה, ביום 00.00.2021, וכאמור, צו לקיום צוואתו ניתן ביום 00.00.2022.

    

3. בהוראות הצוואה ההדדית הורו המנוחים כי הנפטר הראשון יוריש לבן זוגו הנותר את מלוא רכושו, וככל שבן הזוג לא יהיה בחיים יחולו ההוראות שפורטו בצוואתם.

    

   למנוחים היו שתי דירות. האחת ב****, בנוגע אליה הורו המנוחים שהיא לא תימכר אלא "היא תישאר ותשמש למגורים של מישהו מהמשפחה שזקוק למגורים. מי שישתמש בדירה לא ישלם דמי שכירות, אבל כמובן שהוא ישלם את ההוצאות של אחזקת הדירה".

    

   בנוגע לדירה הנוספת שהיתה בבעלותם, בעיר ****, ציוו אותה המנוחים לשני בניהם, משיב 2 ומשיב 3, בחלקים שווים ביניהם.

    

   את כספיהם המשותפים ציוו ההורים המנוחים לילדיהם משיב 3, משיב 2 ומבקשת 3 בחלקים שווים ביניהם והאם המנוחה הוסיפה הוראה שאת הכספים שיש לה בבנק הפועלים היא מותירה לבתה מבקשת 3.

    

   כן הורו ההורים המנוחים כי לבנותיהם מבקשת 2 ומבקשת 1 הם לא מצווים דבר שכן הן קיבלו מהם את חלקן ברכוש בעודם בחיים.

    

4. לטענת המבקשות, הן לא ידעו כי הצוואה הוגשה לקיום, לא ידעו מהו תוכנה, ולא ידעו כי ניתן צו לקיום הצוואה, וגילו זאת בסמוך לפניה לבית המשפט. בנוסף, לטענתן, דומה כי צוואת ההורים נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת שכן ההורים רצו להוריש לילדיהם בחלקים שווים ביניהם. עוד טענו באשר לצוואת האב נראה כי חתימתו מזויפת, ובאשר לצוואת האם כי נראה שלא הייתה כשירה לחתום על צוואתה במועד החתימה נוכח מצבה הבריאותי.

    

5. המשיבים דוחים את הטענות וסבורים שיש לדחות את התביעה בהינתן שהמבקשות ידעו מצוואות ההורים ומהגשתן לקיום, והן ממתן צווי הקיום. לטענתם, המבקשות אינן עומדות במבחנים הקבועים בחוק לצורך ביטול צו קיום צוואה, השתהו בבקשתן ויש לדחותה. כן הכחישו טענות הזיוף וההשפעה הבלתי הוגנת.

    

   דיון והכרעה

6. מעמדו של צו ירושה או צו קיום צוואה שווה למעמדו של פסק דין המהווה הכרעה סופית ומחייבת. ביטולו או תיקונו הינו בהתאם לתנאים הקבועים בחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ותקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות הירושה").

    

7. הוראות סעיף 72(א) לחוק הירושה הקובעות כך:

   "(א) נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט."

    

8. תקנה 27(ג) לתקנות הירושה קובעת כך:

   "הבקשה תידון בפני בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין אולם בית-המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".

9. סעיף 72(א) לחוק הירושה מהווה חריג לכלל סופיות הדיון. הפסיקה קבעה כי סעיף זה אומנם פותח פתח לחרוג מהכלל, אולם הפתח הוא צר ו"אם בית המשפט מוצא כי בקשת הביטול הוגשה בשיהוי מאיין ונעדר הסבר מספק – רשאי הוא להחליט על דחייתה של בקשת הביטול על הסף " (רע"א 8920/08 גנאיים אנעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי‏(‏נבו 13.5.2010‏)‏‏.

    

10. אמות המידה להפעלתו של סעיף 72 לחוק הירושה פורטו בפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס (כתוארו אז) בע"א 210/09נחמה חן נ' עמותות לשכת אליהו הנביא 6 של הבונים ‏(‏נבו 31.12.2009‏)‏‏, וכך נקבע:

    "סעיף 72(א) לחוק הירושה מסמיך את הרשם לענייני ירושה או את בית המשפט לתקן או לבטל צו קיום ירושה, על סמך עובדות או טענות שלא היו בפני נותן הצו בעת נתינתו.... בע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2) 436, 439 (1993) (להלן - עניין טורנר) נקבע, כי סעיף 72(א) לחוק הירושה מהווה חריג לכלל סופיות הדיון, וכי לבית המשפט מסור שיקול דעת שלא להיזקק לבקשה לתיקון או לביטול, אם מצא שהגשתה נגועה בשיהוי (ראו עוד, ע"א 135/74 עמיאל נ' עמיאל, פ"ד כט(1) 94, 96 (1974); ע"א 2590/93 עאסי נ' עאסי, פיסקה 3(ב) (לא פורסם, 9.5.1995); ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5) 373, 379-378 (1996); רע"א 8920/08 חמזה נ' האפוטרופוס הכללי, פיסקה 6 (טרם פורסם, 13.5.2010) (להלן - עניין חמזה)). יוער, כי אף שנוסחו של סעיף 72(א) לחוק תוקן לאחר מתן פסק-הדין בעניין טורנר, לא היה בתיקון כדי לשנות מן ההלכה שנקבעה באותו עניין (ראו, עניין חמזה, בפיסקה 6). בהקשר זה נמנו בעניין טורנר השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו לבחון האם לוקה הבקשה לביטול צו הקיום בשיהוי. שיקולים אלה נוגעים למהותה, טיבה, ומשקלה הלכאורי של הטענה החדשה; למידת האיחור בהגשת הבקשה וסבירותו של ההסבר לאיחור; ולשאלה האם השיהוי יצר קושי בבירור עובדות המקרה (וראו עוד, ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337, 346, (השופט ג' בך) (1982))".

    ברוח זו קבע כב' השופט מינץ בעמ"ש ‏(‏מחוזי ירושלים‏)‏ 28361-10-11י' ג' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים ‏(‏נבו 29.1.2012‏)‏‏ את הדברים הבאים:

    "הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשימת מחסום בפני דיון מחודש או בחריגה מכלל סופיות הדיון בתיקון הצו או ביטולו, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מקרים בהם יוכח כי לא הייתה הסתמכות או שינוי מצב לרעה של צדדים שלישיים, ומקרים בהם יוכח כי הנסיבות אינן מלמדות על שימוש לרעה בזכות תוך פגיעה בסופיות הדיון וזאת על פי מבחני תום הלב והשיהוי, יבחן בית המשפט את התקיימות תנאי סעיף 72(א) לחוק על דרך של פרשנות רחבה ומקלה (בש"א (מחוזי-נצ') 1471/08 אשרף נ' האפוטרופוס הכללי, פורסם במאגרים [16.03.09]). ....".בהמ"ש שב על המבחנים שנקבעו בעניין טורנה.

11. עולה אם כן, בהתאם לפסיקה ביטול צו קיום צוואה בהתאם לסעיף 72 לחוק הירושה ייעשה כחריג, ולא ככלל, כאשר יש לבחון האם ניתן היה להביא את העובדה או הטענה החדשה לפני מתן הצו; ככל שלא, האם הדבר נעשה בהזדמנות הראשונה; יש לבחון את עילת השיהוי וככל שהשיהוי נעדר הסבר מספק ישנה סמכות לדחות את הבקשה; כן ככל שהבקשה נגועה בשיהוי יש לבחון את השפעתה תוך בחינת מהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של הטענה החדשה שמועלת, כל זאת תוך איזון בין הצורך בעיקרון סופיות הדיון וחשיבותו, לבין הצורך בחשיפת האמת ובדיקת הטענות לגופן, וכן בחינת מידת חומרת הפגיעה עקב שינוי הצו המבוקש (הלכת לשינסקי). ואדגיש, והכל כפוף למבחני תום הלב.

     

12. בענייננו, קיימות טענות שלא היו בפני הרשם לענייני ירושה בעת מתן הצו, אך שומה עלינו לבחון האם המבקשות יכלו להביאן בפניו לפני מתן הצו או בהזדמנות הראשונה, וכן לבחון ההסבר לאיחור, סבירותו, האם אין שימוש לרעה בזכות על פי מבחני תום הלב והשיהוי.

     

13. טרם לניתוח הראיות, אדגיש, כי הבקשה דנן עניינה ביטול צו קיום צוואתו של האב, ואין לפני כל עתירה לביטול צו קיום צוואת האם, ואינני דנה בתקפותה של צוואה זו, למעט במידת הצורך באזכורה בהקשר של צוואת האב ונסיבות הידיעה אודותיה.

     

14. ובחזרה לצוואת האב. סקירת הראיות בענייננו, מעלה כי שלוש המבקשות ידעו אודות תוכן הצוואה, אודות הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה ועל הצו עצמו זמן רב לפני הגשת בקשת הביטול. טענותיהן נטענו בחוסר תום לב וללא הסבר לשיהוי בפנייתן לבית המשפט.

     

15. עיון בטענות המבקשות מעלה שהן טענו שהן ידעו שהוריהם הותירו צוואה אך לא ידעו תוכנה וגילו שניתן צו קיום צוואה רק "לאחרונה" (סעיף 3 לבקשה שהוגשה ביום 26.9.24), בהינתן "שלפני זמן קצר, נכנס בעלה של המבקשת 2, מר x. לאתר של הרשם לענייני ירושה ואז נדהם לגלות כי ניתן צו לקיום הצוואה. אז, למעשה, המבקשות התוודעו לראשונה לצוואה עצמה והסתבר להן כי המשיבים יורשים את דירת המנוחים ב*** תוך נישולן מחלקן בדירה" (סעיף 5) וכן טענו "...והגם שהמבקשות לא ידעו בשום צורה ואופן, לא על הצוואה המנשלת, לא על הבקשה ולא על מתן הצו לקיים את הצוואה המנשלת..." (סעיף 15) (ה.ש.מ.ד.ר). עוד לטענתן, "במשך תקופה מאוד ארוכה, ניסו להבין במה מדובר, כולל פניות חוזרות ונשנות לעו"ד ב' אולם ללא מענה ובוודאי, ללא קבלת עותק מהצוואה" (סעיף 3 לתשובה לתגובה, להלן "התשובה"). בתשובתן טענו כי רק בסוף שנת 2024 קיבלו עותק מהצוואה. ברם, בניגוד להצהרות אלו, כאמור, מתברר כי כל אחת מהמבקשות ידעה דבר הגשת הבקשה, ודבר מתן הצו, עוד קודם לכך.

     

16. לעניין מבקשת 1, הרי שבעדותה היא העידה כי במהלך השבעה על פטירת אביה החתים אותה עו"ד ב' על המכתב לפיו מוגשת בקשה למתן צו קיום צוואה "ידעתי שהם רוצים להגיש את זה נכון אבל הכל היה בשושו, גם כשהוא בא והחתים אותנו כשאבא נפטר, באותו יום של השבעה הוא קרא לי לחדר, שמואל העורך דין, בא אלינו בשבעה אומר לי בואי תחתמי הכל בסדר, גם על הכתובת. לא ידעתי שזה על ענייני כסף של אבא ואמר....באותו זמן שמבקשת 2 לא חתמה. על מה נחתום? בואי תחתמי הכל בסדר זה על הכתובת וזה" (עמ' 9 ש' 19-23) (ה.ש.מ.ד.ר). וכן העידה כי אחיה משיב 2 אמר שהוא הולך לעורך דין והיא סברה שיש לחכות שנה.

     

17. עוד העידה מבקשת 1 כי בסמוך לפני חתונת בנה, קיבלה עותק מהצוואה "אחרי שקיבלתי את הצוואה הבן שלי אז באותה תקופה גם התחתן...את הצוואה ראיתי בתקופה שהבן שלי עמד להתחתן" "בחתונה של הבן שלי..." (עמ' 6 ש' 32, עמ' 7 ש' 1, עמ' 11 ש' 24) (ה.ש.מ.ד.ר) וכי בנה התחתן בחודש *** בשנת 2022. אזכיר, כי האב נפטר בחודש *** בשנת 2021 וצו קיום הצוואה ניתן בחודש *** 2022.

     

18. מתדפיס מתוך אתר הרשם לענייני ירושה עולה כי מבקשת 1 קיבלה באמצעות האתר עותק מהצו ביום 00.00.2023, למעלה משנה טרם לפניה בבקשה לביטול הצו ופעם נוספת ביום 00.00.2024.

     

19. מכל המפורט לעיל עולה כי המבקשת 1 ידעה כבר במהלך השבעה על פטירתו של אביה אודות הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה, וחתמה על אישור על קבלת ההודעה; וכי אחיה משיב 2 עדכון אותה כי הוא מגיש את הצוואה לקיום. עוד עלה כי בסמוך למועד מתן הצו, עוד טרם לנישואי בנה בחודש *** בשנת 2022 ידעה על צוואת אביה וקיבלה עותק ממנה, ועותק נוסף קיבלה למעלה משנה טרם לפניה לבית המשפט, מידי הרשם לענייני הירושה וכפי שעולה מרישומי הרשם. כל זאת בנוסף לעותק שקיבלה מאת אחיה משיב 2.

     

20. היינו, מבקשת 1 ידעה בפועל מצוואת אביה וידעה שמוגשת בקשה לקיום ועל אף שיכלה להביא טענותיה בפני הרשם במועד, לא עשתה כן, ואף לאחר מתן הצו לא הגישה מיד בקשה לביטולו, וללא כל הסבר לשיהוי, וטענותיה כי לא ידעה מהצוואה הועלו בחוסר תום לב.

     

21. הראיות מעלות כי גם מבקשת 2 ידעה אודות הצוואה והגשת הבקשה לקיומה.

    נספח 2 לכתב התשובה של המשיבים מעלה כי ביום 00.00.2022 נמסרה למבקשת 2 הודעתו של עו"ד ב' כי אחיה, מר משיב 2, הגיש בקשה למתן צו קיום צוואת האב המנוח. עו"ד ב' ערך תרשומת לפיה מבקשת 2 קיבלה את המכתב אך סירבה לחתום על קבלתו. על אף זאת הכחישה המבקשת 2 את קבלת המכתב.

22. כך גם הכחישה כי היא מכירה את עורך דין צ' , אשר הגיש בשמה בקשה לרשם לענייני ירושה לעיון בתיק הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה ביום 00.00.2022, עוד טרם למתן צו קיום הצוואה (נספח 3 לכתב התשובה). ברם, לאחר שעומתה עם הראיות, הודתה כי הוא אכן פנה בשמה, אך טענה כי מי שפנה אליו בפועל היה חתנה והתנערה מכל קשר לכך. בהמשך, משנחקרה עוד על הכרותה עימה העידה שחתנה עדכן אותה שיש צוואה ובתוכנה: "אמר לי הוציאו אותך, את מבקשת 1. אני לא זוכרת תאריכים" (עמ' 15).

     

23. ביום בו הוגשה בשם מבקשת 2 בקשה לעיון בתיק אצל הרשם לענייני ירושה, נעשתה פניה בשמה על ידי עוה"ד ל' לעו"ד ב' , בה עתרה לקבל עותק מהבקשה לקיום צוואת האב תוך התייחסות לכך שיש צוואה קודמת משנת 2016.

    על מכתב זה נענתה מידי עו"ד ב' שציין כי מאז צוואת 2016 "זרמו מים רבים בנהר הירדן" ומציין כי הגיש בקשה למתן צו קיום צוואת האב וישלח לה עותק מהצו לכשיינתן.

    מבקשת 2 העידה בעדותה בבית המשפט כי פנתה לעו"ד ל' לאחר פטירת אביה "אמרתי להם אם אנחנו לא יכולים לעשות את הדבר הזה. הלוא איתה עשיתי את הצוואה שעשיתי עם ההורים שלי....בשביל זה הלכתי אליה שתגיש והיא לא רצתה להגיש" ועוד העידה כי עו"ד ב' אמר לעו"ד ל' "שהם הגישו את שלהם ואת שלנו אין צורך להגיש" וכל זאת בשיחת טלפון לידה (עמ' 13-14) ואף הודתה מפורשות שכבר בשנת 2022 ידעה שיש צוואה של האב שהאחים מגישים אותה "ש. ידעת כבר בשנת 2022 שיש צוואה של אבא שהאחים שלך מגישים אותה? ת. כן" (עמ' 13), והעידה מפורשות "ידענו שאנחנו יצאנו מהצוואה. אני ומבקשת 1." (עמ' 15).

    היינו, מבקשת 2 ידעה גם היא כי הוגשה בקשה למתן צו קיום צוואה, ידעה תוכנה, וידעה כי ניתן צו, ואף התייעצה בזמן אמת, טרם למתן צו קיום הצוואה, עם עורכי דין, ועל אף זאת לא הגישה התנגדות לצוואה במועד, ולא הביאה טענותיה בפני הרשם לענייני ירושה וטענתה כי לא ידעה מכך, נטענה בחוסר תום לב.

24. גם אחותן, המבקשת 3, לא דיברה אמת עת טענה כי גילתה אודות הצוואה רק בסמוך להגשת הבקשה, כעולה מהראיות ומעדותה. בניגוד לטענתה כפי שהועלתה בתביעה, המשיבים הציגו תצהיר חתום על ידה מיום 00.00.2023, ומאומת בפני עו"ד ב' (צורף נספח 9 לתגובה), המיועד לרשם לענייני ירושה בירושלים, ובו הצהירה מבקשת 3 כי היא אחת מיורשי הוריה ביחד עם אחיה המשיבים והפנתה לסעיפים 9 ג וסעיף 11 לצוואה (סעיף 9 ג מתייחס לזכותה ביחד עם אחיה לכספים בחשבון וסעיף 11 להדרת אחיותיה מעיזבון ההורים) והצהירה כי "סעיף 11 בא לחזק את העובדה שאני, אחיי משיב 3, ומשיב 2 היורשים, שכן הורינו מנמקים זאת מכיוון ששתי אחיותיה מבקשת 2 וכן מבקשת 1 קיבלו את חלקן בהיות הורינו בחיים" ועל כן סבורה כי אחיותיה אינן זכאיות להירשם כבעלים של הדירה ב***, אלא רק המשיבים והיא.

    היינו, מבקשת 3 ידעה בידיעה ברורה כי יש צוואה ואף הסתמכה עליה והיא מושתקת מלהעלות כל טענה בנוגע אליה.

    לא מצאתי לקבל את טענתה של מבקשת 3 שלא ידעה על מה חתמה, ורק ידעה שהיא אמורה לקבל כסף. מדובר בטענות שנטענו בעלמא, נסתרות מהצהרתה בתצהיר וכן מעדותה. מבקשת 3 טענה כי לא ידעה מהו תוכן הצוואה, ומנגד העידה שידעה שמגיעים לה כספים מידי אימה, כפי שנקבע בצוואה. והדברים נסתרים אף מהגיונם של הדברים – מדוע שתקבל רק כסף משעה שיש שתי דירות? והמסקנה המתבקשת הינה שהיא ידעה אף את ההוראות בנוגע לדירות, וכלל תוכן הצוואה. עולה כי מבקשת 3 החלה להתקומם כאשר לא קיבלה את הכספים שציוו לה "..מתי שלא קיבלתי את כל מה שמגיע לי...לא ידעתי על מה חתמתי ואני צריכה לקבל כסף...תן לי את הכסף שלי. הוא אומר אין כסף מאמא, תשכחי מזה" (עמ' 16). כן התחמקה פעם אחר פעם מלהצהיר מתי שוחחה עם אחיותיה על הדרתן מעזבון האב, עד שלבסוף הודתה שאחיותיה התעצבנו על כך וידעו מכך "אני מאמינה מהרגע שאבא שלי נפטר" (עמ' 17), והודתה כי כאשר בנה של מבקשת 1 נכנס להתגורר בדירה מבקשת 1 כבר ידעה שיש צוואה. כן העידה מבקשת 3 שלאחר פטירת האב "זה התחיל להיות בלגן. לדעתי גם בשביל כולם". עוד העידה כי אחיותיה התקוממו "הן אמרו לא יכול להיות שההורים יעשו דבר כזה כי אמא שלי רצתה שווה בשווה" (עמ' 16).

    בהקשר זה אזכיר אף התנגדותו של בא כוחה לזמן את עו"ד ב', בפניו נחתם התצהיר, לעדות בדיון והויתור על הזכות להוכיח טענותיה. ידוע הכלל שבעל דין מוחזק כמי שלא ימנע מבית המשפט ראיה העשויה לסייע לו, וככל שהוא נמנע מהבאת אותה ראיה רלוונטית, ואינו מספק לכך הסבר סביר, רשאי בית המשפט להסיק כי אילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי). מכאן, שלא הוכח כל פגם בחתימת התצהיר, ואף מעדותה של מבקשת 3, עדות לא עקבית ומרובת סתירות, עולה כי ידעה את תוכן הצוואה, היא ואחיותיה, מבקשת 3 הסתמכה על הצוואה והיא כאמור מושתקת מלהעלות טענותיה נגדה.

25. יש להוסיף ולהדגיש כי כאמור, מדובר בצוואה הדדית של ההורים המנוחים. הונח לפני מכתבו של עו"ד ב', בשם האב (שהיה אז בחיים), המופנה ליורשים ומודיע להם כי הוא מגיש בקשה למתן צו קיום צוואת האם, וחזקה שהמבקשות אף ידעו כי ניתן צו קיום לצוואת אימן, אשר תוכנה זהה לצוואת האב, ומעלה כי הצוואה הייתה בידיעתן.

     

26. מהמפורט לעיל עולה כי המבקשות כולן ידעו אודות הגשת הבקשה למתן צו קיום צוואה, ובהמשך, אודות הצו. המבקשות לא המציאו כל הסבר לשיהוי בהגשת בקשתן, בהינתן טענתן בדבר חוסר הידיעה ועולה כי טענותיהן כי לא ידעו דבר נטענו בחוסר תום לב.

     

27. עוד אציין, כי לא הונחה כל ראיה כבדת משקל בגינה יש מקום לסטות מהכללים ולשקול ביטול צו קיום הצוואה. לגוף העניין טענו המבקשות בצורה כללית כי אחיהן השפיעו השפעה בלתי הוגנת על האב המנוח, ברם, טענה זו נטענה כטענה כללית, כאמירה, וללא כל טענה עובדתית תומכת, ללא כל נסיבות נטענות בגינן יש לבחון השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט ער לכך שיש קושי בצרוף ראיות ולו לכאוריות להשפעה בלתי הוגנת, ברם, הטענה דנן נטענה באופן סתמי, כאמור, ללא טענה בדבר כל נסיבות שהן, כל אירוע, וכל עובדה. מנגד לכך העידה מבקשת 1 כי הייתה מאוד קשורה להוריה "הם היו איתי כל הזמן והייתי איתם. הם היו גרים לידי, מולי. אני הקטנה" (פ' 23.2.26, עמ' 5 ש' 26). כך גם בניגוד לטענה כי לא נתנו דבר לבנות בחייהם, עלה כי הם סייעו למבקשת 1 עת הייתה בחובות (ראו הפרו' עמ' 6), וכן סייעו לה הרבה שכן היא בקושי עבדה (עמ' 11). עוד העידה מבקשת 1 כי במועד עריכת הצוואה ההורים התגוררו ב*** ואילו הבנים התגוררו ב***, ואין כל ראיה מסייעת לפיה ההורים היו מבודדים מהמבקשות, או תחת השפעת המשיבים, או כי אין בסיס לתוכן הצוואה. כך שגם מטענות אלו של מבקשת 1 עצמה לא עולה ראשית ראיה להשפעה בלתי הוגנת.

     

    ההסתמכות על הצוואות הקודמות שהוצגו לפיהן עולה חלוקה שווה בין הילדים הינה בעייתית גם היא נוכח עדותה של מבקשת 2, אשר הייתה בנתק עם אחיה קרוב לעשרים שנה והעידה על מעורבות בעריכת אותן צוואות, מעורבות, למצער, בעייתית. זאת כאמור, כאשר אף אין צוואה מקורית, ויש בכך בכדי לתמוך בכך שהצוואה בוטלה.

     

28. לעניין הטענה כי זויפה חתימת האב, אזכיר כי מדובר בצוואה, נוטריונית, צוואה בפני רשות, והטענה סותרת את הצהרת הנוטריון המאשרת את החתימות בפני. ב"כ המשיבים הציע לזמן את עורך הצוואה הנוטריונית לדיון, ברם, המבקשות התנגדו לכך, וסברו שאין מקום לעשות כן בשלב זה, ברם, עם זימונו ניתן היה לקבל עדות ממקור ראשון האם הצוואה נחתמה לפני עורכה אם לאו, וההימנעות מהבאתו, משמשת לחובתן.

     

29. לסיכום, מכל המפורט לעיל עולה כי המבקשות ידעו על הצוואה, על הגשת הבקשה ועל מתן הצו, וטענותיהן כי לא ידעו מכך, נסתרו. טענותיהן לא היו סדורות, בעלות סתירות רבות, והן לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן. המבקשות לא סיפקו הסבר סביר לשיהוי הניכר בהגשת בקשתן, והתנהלותן מלמדת על ידיעה מוקדמת ומתמשכת אודות הצוואה והליכי קיומה. עדותן הייתה בלתי עקבית ופגעה באמינותן, מה שמחליש את טענותיהן בדבר עובדות חדשות או אי-ידיעה, ומעלה חוסר תום לב. בנסיבות אלו, אין כל מקום לאפשר סטיה מכלל סופיות הדיון.

     

    נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי כל מקום והצדקה לבטל את צו קיום הצוואה, ודין התביעה להידחות.

    המבקשות ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בגובה של 35,000 ₪ בתוך 60 יום. אמנם אין זה הסכום ששולם על ידי המשיבים כשכר טרחה לבא כוחם, ברם, התחשבתי בכך שהתנהל אך הליך בעניין ביטול הצו ולא התקיים דיון בהתנגדות.

     

    ניתן היום, ד' אלול תשפ"ו, 17 אוגוסט 2026, בהעדר הצדדים.