פס"ד בתביעה לביטול צו קיום צוואה מתוקן

עניינו של פסק דין זה, תביעה לביטול צו קיום צוואה מתוקן שניתן ביום ............., לקיום צוואת המנוחה המנוחה ז"ל מיום ................ התובעת (להלן: "התובעת" או "התובעת") הגישה את התביעה נגד שלושת אחיה וכן נגד נתבע נוסף שאינו בן משפחה (להלן:"הנתבעים"). לטענת התובעת, צו הקיום המתוקן ניתן על יסוד תצהיר הסתלקות מזויף, שנחזה להיות חתום על ידה.

רקע כללי: 

1. התובעת והנתבעים 1-3 בהתאמה: נתבע 1, נתבע 2 נתבע 3 - הם אחים. נתבע 4 התקשר בעסקת מכר מקרקעין עם הנתבעים 1-3 בנוגע לזכויות בגו"ח ** (להלן: "נכס מקרקעין") על סמך צו קיום הצוואה המתוקן.

    

2. הוריהם של האחים הם: אביהם של האחים שנפטר ביום 5.4.1982 וגב' המנוחה שנפטרה ביום 27.3.2019 (להלן: "המנוחה").

    

3. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 15.11.2016 ולפיה התובעת היא הזוכה היחידה (להלן: "הצוואה המקורית"). ביום 5.8.2019 ניתן צו לקיום צוואת המנוחה.

4. ביום 28.10.2019 הגיש נתבע 1 בקשה לתיקון צו קיום הצוואה המקורית, אליה צורפו תצהיר תמיכה, עליו, לכאורה, חתומה התובעת, וכן תצהיר הסתלקות לפיו התובעת מסתלקת מעיזבון המנוחה לטובת אחיה נתבעים 1-3. בהסתמך על תצהירים אלה, ביום 19.12.2019 ניתן צו קיום צוואה מתוקן, לפיו עזבון המנוחה יחולק בין הנתבעים 1-3.

    

5. נכס המקרקעין הנ"ל הועבר על שם הנתבעים 1-3 בהתאם לצו המתוקן מושא המחלוקת, ורשומה הערת אזהרה לטובת נתבע 4.

    

6. ביום 5.2.2020 הגישה התובעת כתב תביעה במסגרת תמ"ש 12925-02-20 ובקשה דחופה למתן צו מניעה זמני האוסר על שינוי בזכויות לגבי נכס המקרקעין.

    

7. ביום 10.2.2020 ניתן במסגרת תמ"ש 12925-02-20 צו מניעה זמני המורה לנתבעים להימנע בעצמם או באמצעות מי מטעמם מלבצע כל שינוי במצב הזכויות בנכס (להלן: "צו המניעה").

    

8. ביום 25.2.2020 ניתן במסגרת תמ"ש 12925-02-20 צו עיקול זמני על זכויות הנתבעים 1-3 ועל זכויות המנוחה בשורת נכסי מקרקעין נוספים המצויים בתחום שיפוט הכפר צפון, צפון ובצפון, אשר המרשם בגינם מתנהל בלשכת רישום המקרקעין נצרת (להלן: "צו העיקול").

    

9. ביום 18.5.2021 הועברה הבקשה לביטול צו קיום צוואה מתוקן לבית המשפט במסגרת ת"ע 33908-05-21. יודגש כי בין הסעדים הנדרשים התובעת עותרת להורות על ביטול הסכם מכר שנכרת בין נתבעים 1-3 לנתבע 4.

    

10. ביום 28.3.2024 הוריתי במסגרת ת"ע 33908-05-21 על מינוי מומחית הגב' טל חגג-רוקח בתחום השוואת כתב יד וזיוף מסמכים, לצורך עריכת חוו"ד ובחינת המסמכים שבמחלוקת ואת חתימתה של התובעת, ביחס למידת ההתאמה הגרפית בין חתימתה של התובעת על גבי תצהירי ההסתלקות, תוך התייחסות לטענה כי מדובר בתצהירים מזויפים.

     

    תמצית טענות התובעת

     

11. היא מעולם לא חתמה על התצהירים שהוגשו לרשם לענייני ירושה. עו"ד סח, אשר אישר לכאורה את החתימה על תצהירי ההסתלקות, הגיש תצהיר, אשר צורף לכתב התביעה, והעיד, כי התובעת לא חתמה על התצהירים לפניו.

     

     

12. בתצהיר מיום 3.2.2020 מטעם עו"ד סח, נטען כי הוא התבקש לאשר את חתימתה של התובעת על גבי תצהירי הסתלקות מעזבון המנוחה. התצהירים היו מוכנים וחתומים והוא אישר את החתימה לאחר שעו"ד בכרייה טען בפניו, כי הוא זה שהכין את התצהירים וכי התובעת חתמה על התצהירים. בעת החתימה על התצהיר מיום 28.8.2019 נכח הנתבע 1 אשר הפציר בו לאשר את החתימה, וטען כי התובעת חתמה על התצהיר. היינו, על סמך דברי עו"ד בכרייה ועל דברי הנתבע 1 אישר עו"ד סח את חתימת התובעת, על אף שהיא לא נכחה ולא חתמה בפניו. תצהיר נוסף הובא לידי עו"ד סח על ידי הנתבע 3, אשר אמר לו כי התובעת חתמה על התצהיר לפניו.

     

13. עוד נטען, כי ביום 25.10.2019 התחייבה התובעת להעביר את זכויותיה בנכס מקרקעין המהווה חלק מנכסי העיזבון לצדדים שלישיים. בנוסף, הנתבעים 1-3 רוקמים עסקה למכירת אותו נכס מקרקעין לידי הנתבע 4, עסקה אשר דינה להתבטל.

     

14. לאור האמור, ובהסתמך על הטענה כי היא לא הסתלקה מהעיזבון, ביקשה התובעת לבטל את צו קיום הצוואה המתוקן שניתן על סמך מסמך מזויף.

     

    תמצית טענות נתבעים 1-3

     

15. הסעד לביטול הסכם מכר אינו בסמכות בית משפט זה, שעה שמדובר בהסכם בין נתבעים 1-3 לבין צד שאינו בן משפחה – נתבע 4. נתבעים 1-3 התבססו בתשובתם בעיקר על הדיון שהתקיים ביום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 בגרסת התובעת שעלתה מחקירתה והפנו לסתירות בגרסתה.

     

16. נתבעים 1-3 מדגישים כי תצהיר עו"ד סח שניתן לטובת התובעת, במסגרתו הצהיר עו"ד סח כי התובעת לא חתמה בפניו, ניתן תחת לחץ, ואינו משקף את המציאות. הנתבעים צירפו תצהיר נוסף של עו"ד סח מיום 26.5.2020 ובו גרסה מנוגדת לזו שהובאה בתצהיר הראשון מיום 3.2.2020. בתצהיר האחרון העיד עו"ד סח, כי הוא אישר את חתימתה של התובעת ביום 28.8.2019 בביתה, בנוכחות הנתבעים 1-2 ואחותם האחות (להלן: "האחות"). לאחר שזיהה את התובעת באמצעות תעודת זהות, חתמה התובעת על תצהיר ההסתלקות ועל תצהיר התמיכה בבקשה לתיקון צו קיום צוואה, ועו"ד סח אימת את החתימות. עו"ד סח הוסיף בתצהיר האחרון מיום 26.5.2020, כי לאור נסיבות אישיות, ומתוך לחץ ונסיבות אחרות ולבקשת צדדים שלישיים, הוא נאלץ לחתום על התצהיר הראשון מיום 3.2.2020 שהוגש, אשר נוגד את האמור בתצהיר המאוחר מיום 26.5.2020; כי עו"ד בכרייה לא היה מעורב באימות החתימה; וכי התצהיר הראשון מיום 3.2.2020 שהוגש אינו משקף את האמת ואת העובדות שהתרחשו, והוא חוטא למציאות.

     

17. לטענתם של הנתבעים 1-3, התובעת ויתרה על זכויותיה על פי הצוואה לטובת הנתבעים 1-3 לאור יחסיה עמם. התובעת וההורים התגוררו בבית הבנוי על חלקת אדמה שהיתה בבעלות צד שלישי, ולאחר ניהול הליך משפטי רכש נתבע 3 את המקרקעין מהצד השלישי ואפשר לתובעת להתגורר בבית ללא תמורה עד סוף ימיה. מכאן הסכימה התובעת לוותר על זכויותיה, וחתמה ביום 28.8.2019 על תצהיר הסתלקות לטובת הנתבעים 1-3 שלא בחלקים שווים, כאשר במסגרת ההסתלקות קיבל הנתבע 3 מחצית הזכויות על פי הצוואה. במעמד החתימה על תצהיר ההסתלקות חתמה התובעת על תצהיר תמיכה בבקשה לתיקון צו קיום הצוואה. החתימה נעשתה בבית בו מתגוררת התובעת, ובנוכחות הנתבעים 2-3, בנוכחות אחות נוספת של הצדדים גב' האחות ובפני עו"ד סח שאימת את החתימה.

     

18. לאחר שניתן צו קיום צוואה מתוקן, ביום 21.12.2019, התקשרו הנתבעים 1-3 בהסכם מכר עם הנתבע 4 (להלן: "הסכם המכר") בו מכרו לו שטח של 1,628 מ"ר מנכס המקרקעין. העסקה דווחה לרשויות המס, נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכש והוא שילם את מלוא התמורה.

     

19. בשיחת טלפון שהתקיימה עם התובעת במועד מאוחר להגשת התביעה בתמ"ש 12925-02-20 טענה התובעת, כי אין לה מושג4 שהוגשה תביעה מטעמה; היא הודתה כי ויתרה לנתבעים 1-3 על חלקה; ואישרה כי לא עשתה עסקה עם צדדים שלישיים בנכס המקרקעין.

     

20. טענת התובעת, לפיה היא העבירה את זכויותיה בנכס לצדדים שלישיים, ללא תמורה, תמוהה, מאחר שלתובעת אין כל הכנסה, היא מתפרנסת מקצבת ביטוח לאומי ואין לה קשר לצדדים שלישיים. עוד נטען, כי בן משפחה של אותם צדדים שלישיים נתן את הערבות הנדרשת לשם מתן הצו, וככל הנראה אותם צדדים שלישיים הפקידו את הפיקדון והם עומדים מאחורי ניהול הליך זה.

     

21. נתבע 4 חתם על הסכם מכר ביום 21.12.2019 ושילם את מלוא התמורה, צו המניעה הגביל אותו מהשלמת הזכויות על שמו. נתבע 4 יאלץ לפעול משפטית נגד הנתבעים 1-3 ולדרוש פיצויים. צורף עותק של הסכם המכר המציין במפורש, כי הנכס רשום על שם המנוחה וכי התובעת הסתלקה מהעיזבון לטובת הנתבעים 1-3. כמו כן צוין סכום המכר מבלי שנקבע מועד התשלום.

     

     

    גדר המחלוקת

     

22. התובע הינו בעל הדין היוזם את ההליך המשפטי, והוא זה אשר תוחם את גדר הפלוגתות. בענייננו, עילת התביעה הנה בקשה לביטול צו קיום צוואה מתוקן שניתן על יסוד תצהיר הסתלקות מזויף.

     

23. במהלך ניהול ההליך, והן בחקירת העדים, ואף בסיכומיהם, ניסו הנתבעים 1-3 לתקוף את הצוואה המקורית, זאת בעילות שונות שאין מקום לבררן בהליך זה.

     

    דיון והכרעה

     

    הכרעה בין גרסאות סותרות ע"פ אומד דעתו של בית המשפט

     

24. המשפט האזרחי מקנה חשיבות רבה לתחושתו ואומדן דעתו של היושב בדין בכל הקשור להעדפת גרסתו של צד אחד על גרסת משנהו, וזאת בהתאם להוראת החוק בסעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") הקובעת :

     

    "ערכה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

     

25. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי קיימים מקרים בהם ההכרעה מתבצעת באמצעות חשיבה מופשטת (ראו: ע"א (מחוזי יר') 9095/06 - רחמים לוי נ' קצין התגמולים, תק-מח 2006(2), 7231 , 7249 (2006)). כך גם בהכרעה על פי ראיות נסיבתיות, שאז ההיגיון הוא העיניים (ראו: ת"פ (שלום יר') 3627/05 - מדינת ישראל נ' אהרון (בן ציון) ישראל, תק-של 2006(2), 11624 (2006)).

     

26. לבית המשפט נתונה הרשות לאמץ חלק מעדות מסוימת ולדחות את יתרתה, כאמור בסעיף 57 לפקודת הראיות :

     

    " סתירות בעדותם של עדים אין בהן, כשלעצמן, כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו הסתירות".

     

27. הסעיף הנ"ל מתיר לבית המשפט ליטול עדות הנגועה בסתירות ו" לנסות ולבור בה את הבר מן התבן, היינו לחלק את העדות באופן שבית המשפט יתן אמונו בחלק מן הדברים וידחה יתרתם" (ראו: ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 317). ההימנעות מפסילה גורפת של עדות שנמצאו בה דברי שקר מבוססת על ניסיון החיים לפיו: "גם השקרן כולל בדבריו קטעי אמת, וכי גם דובר שעיקרי דבריו אמת מטבל [כך במקור ט.פ.] דבריו לפעמים באמירה שאינה אמת, ועל בית המשפט לנסות ולהפריד בין אלו לאלו" (ראו:ד"נ 3081/91 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 441, 459).

     

28. לפיכך, אפשרות פיצול העדות, בין אם מדובר בעדות אחת, ובין אם מדובר בעדויות שונות של אותו עד, על פני ציר הזמן, אינה מוגבלת רק להליכים פליליים ומוכרת גם בהליכים אזרחיים (ראו: ע"א 241/58 "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ נ' סוקניק, פ"ד יג 589, 590; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 263; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658).

     

    שינוי גרסה ומסירת גרסה סותרת במשפט האזרחי

     

29. בתי המשפט מתייחסים בחשדנות לשינוי גרסה של בעל דין במהלך ההליך המשפטי. ככלל, יש להעדיף את הגרסה הראשונה והמוקדמת שניתנה טרם ההליך המשפטי, אלא אם ניתן הסבר משכנע לשינוי ( ראו: ת"א (תל אביב) 56695-09-19- רומי יצחק נגד ' משה הרוני).

     

     

    מן הכלל אל הפרט- מהימנות עדויות

     

    תמצית העדויות מהחקירות שבוצעו בדיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20, שהתקיים לפני כבוד הרשמת הבכירה (כתוארה אז), יפעת שקדי שץ.

     

30. הצדדים ויתרו על חקירתו של עו"ד סח בדיון הנ"ל.

     

31. התובעת עמדה על גרסתה לפיה היא ויתרה על זכויותיה בנכס לטובת בני משפחת י' כחודש או חודשיים לאחר שהמנוחה נפטרה (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20, עמ' 6, ש' 12-5); ולא ויתרה על זכויותיה, למעט ויתור לדוד (עמ' 6, ש' 2 ושורה 18).

     

32. עו"ד בכרייה העיד כי הוא ניסח את תצהיר ההסתלקות עבור התובעת (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 7, ש' 12-10); כי התובעת התייעצה עם עו"ד מעפולה ואמרה שהיא לא רוצה לחתום וכי עו"ד בכרייה השאיר את ההסכם על מנת שעו"ד אחר יחתים אותה (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 7, ש' 23-17). בנוסף העיד עו"ד בכרייה, כי התצהיר הושאר ריק, ונאמר לו, כי עו"ד סח מוכן להחתים את התצהיר (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 8, ש' 10-2). עו"ד בכרייה הוסיף, כי התצהיר הוכן בחודש אוגוסט 2019, וכי הוא אינו יודע מתי חתמה התובעת ומתי אושרה חתימתה (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 8, ש' 29-25).

     

33. במהלך הדיון ביקש ב"כ התובעת להציג לנתבע 3 מסמך המעיד על כך שהנכס נמכר לנתבע 4 (הרוכש) כבר בחודש ספטמבר 2019, בטרם תוקנה הצוואה. הגשת המסמך לא הותרה והנתבע 3 העיד שחתם על מסמכים רבים והוא אינו זוכר אם חתם על הסכם מכר למכירת מלוא הזכויות בנכס לנתבע 4 (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 12, ש' 16-13).

     

34. הנתבע 4 העיד כי לפני סוף חודש ספטמבר 2019 הגיש התנגדות לוועדה הארצית בקשר לתכנית מתאר שהופקדה ואשר נוגעת לנכס המקרקעין (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 12, ש' 31-22 ועמ' 13, ש' 15-1).

     

35. הנתבע 3 העיד כי התובעת חתמה על תצהיר ההסתלקות לפני עו"ד סח, וכי הוא היה נוכח במעמד החתימה (ראו: פרו' דיון מיום 11.6.2020 בתמ"ש 12925-02-20 עמ' 14, ש' 29-25 ועמ' 15, ש' 25-24).

     

    תמצית העדויות:

     

36. הצדדים ויתרו על חקירת עו"ד בכרייה, ועדותו בהליך הקודם התקבלה.

     

37. עו"ד סח חתם על שלושה תצהירים, הראשון מיום 3.2.2020, השני מיום 26.5.2020 והשלישי מיום 18.3.2023. הראשון תומך בגרסת התובעת, ובו נטען כי התובעת לא חתמה לפניו. בתצהיר השני, חזר בו מגרסתו הראשונה, ואילו בתצהיר השלישי חזר לגרסה הראשונה, וטען כי התובעת לא חתמה לפניו. לדבריו, הוא הבין מהתנהגותה שהיא מסכימה. עריכת התצהיר השני נערכה בטעות מצדו והוא מבקש לתקן את טעותו. לדבריו, הופעלו עליו לחצים, אך הוא לא ציין אירוע ממוקד ולא מסר שמות (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 10, ותמלול מיום 28.12.2023 , עמ' 3-5). העד לא ידע לתת הסבר מדוע פנה לעורכת דין ממרכז הארץ לצורך אימות תצהיריו המאוחרים.

     

38. התובעת – התובעת  דבקה בגרסתה לאורך כל ההליך. לדבריה, היא חתמה על ויתור אך ורק לקרוביה הדודים מצד המנוחה (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 46). היא חיה מקצבת ביטוח לאומי, ולדבריה, לא קיבלה כל תמורה עבור הוויתור. העדה אישרה כי עלויות ניהול ההליך, המיסים וכל עלות נוספת כרוכה, שולמו על ידי הזוכים מצד הדודים. התובעת עומתה עם הקלטות בהן היא נשמעת מדברת עם נתבע 2 ומוסרת לו שאינה יודעת על ההליך שהתנהל בתמ"ש 12925-02-20, והודתה כי בכוונה מסרה לנתבע 2 שאינה יודעת, למרות שידעה על ההליך, זאת לדבריה, משום שאינה חייבת לפרט לו. בעדותה טענה התובעת, כי נתבע 3 ניסה לגרש אותה מהבית בו היא מתגוררת מיד לאחר פטירת המנוחה. התובעת מסרה כי היא טיפלה במנוחה עד סוף ימיה. עו"ד יצר עמה קשר לאחר פטירת המנוחה, ונתבע 2 תרם ליצירת קשר ביניהם (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 17-18). התובעת הסבירה כי ויתור על מקרקעין לטובת קרובי משפחה מצד המנוחה מהווה המשך לפעולת המנוחה שהחלה טרם פטירתה (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 28).

     

39. נתבע 2 -מר נתבע 2 עמד על גרסתו, לפיה התובעת חתמה על תצהיר הסתלקות. הנתבע לא ידע לענות לשאלה למה ומדוע לא זומנה אחותו האחות לעדות. העד עומת עם תמלול השיחה בינו לבין התובעת, שם טוענת התובעת כי ידעה על זיוף התצהיר (השתמשה במילה "חרבושקה") וביקשה למשוך את המסמכים, על מנת לייתר את ההליכים. באותה שיחה נתבע 2 לא ניסה להכחיש את טענות התובעת, ורק מסר פעם אחר פעם כי הוא יגיע פיזית אל התובעת וידבר עמה. לאחר לחץ כבד, נכנעה התובעת לבקשת נתבע 2 להגיע אליה והשיחה הסתיימה. נתבע 2 לא ידע להתמודד עם תוכן השיחה וניסה להתחמק (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 55-57). עוד מסר כי כלל האחים מעורבים בהליך של החתימה על המסמכים. נתבע 3 היה אמור לחתום במעמד החתימה על תצהירי ההסתלקות או סמוך לכך ועל הסכם נוסף לטובת התובעת. הוגשו תצהירים ונספחים לבקשות שהתנהלו לפני ועדת תכנון ובנייה לפיהם נתבע 2 לכאורה מעיד על אופיו של נתבע 3 שנוהג לזייף. נתבע 2 לא ידע לפרט מה תפקידו של עו"ד בכרייה ומדוע פנו לעו"ד סח, זאת בשונה מגרסתו בדיון בהליך הקודם (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 75 ועמ' 83). לדבריו, התובעת סירבה לחתום על תצהירים לפני עו"ד בכרייה (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 66).

     

40. נתבע 1 - מר נתבע 1 אינו מתגורר בצפון, מחליף מקומות, התגורר תקופה אצל התובעת, ולא יסכים שיגרשו אותה. במרבית תשובותיו מנסה לצמצם את מעורבותו (ראו: תמלול מיום 7.4.2024, עמ' 12). לעומת זאת, נתבע 2 דווקא קשר אותו ישירות לעו"ד סח, הן בהליך לפניי והן בהליך הקודם (ראו: נספח 6 לתצהירי הנתבעים, וכן תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 51, תמלול מיום 7.4.2024, עמ' 12,14,17). ביחס לאי הזמנת האחות לעדות טען שהיא לא מסכימה ושהיא מפחדת (ראו: תמלול מיום 7.4.204 , עמ' 14). העד לא ידע להתמודד עם העובדה כי משרד עו"ד בכרייה נמצא סמוך לבית ההורים והוא ביצע תיקון הצוואה, ומשום מה עו"ד סח התבקש לחתום על האימות דווקא (ראו: תמלול מיום 7.4.204 , עמ' 10-14).

     

41. המומחית הגב' טל חגג רוקח העידה בישיבה מיום 9/10/24, וחזרה על עיקרי חוו"ד שהוגשה מטעמה. לדבריה, החתימות שבמחלוקת לא נחתמו על ידי התובעת, וכי נעשה ניסיון לחקות את חתימתה על פי מודל.

     

42. סיכום: עדותה של התובעת מהימנה, היא מסרה את העובדות הידועות לה, אף אם אלו לכאורה פועלות כנגדה [למשל העובדה כי ההליך מומן לכאורה בידי הזוכים מצד הדודים (משפחת י'), והם נושאים בכל ההוצאות]. העדה לא הכחישה כי הדודים שילמו את המיסים החלים על עסקת המתנה. התובעת לא חתמה על תצהיר ההסתלקות, ואני נותן אמון בגרסתה ומעדיף אותה על פני גרסת הנתבעים. הנתבעים 1-2 לא ידעו לדייק בתשובותיהם, מסרו תשובות פתוחות,  ותשובות לכאורה סותרות [ביחס לפנייה לעו"ד סח או בכרייה]. הנתבעים לא ידעו לתת תשובות מספקות באשר לאי זימון האחות, לא ידעו לתת הסבר לריבוי עורכי הדין המעורבים בהליך. ההסבר היחידי שנמסר, לפיו התובעת אינה אוהבת את עו"ד בכרייה וסירבה לחתום לפניו, אינו מתיישב עם יתר הראיות בתיק, ועם ההיגיון הפשוט.  גרסתם ביחס לריבוי עורכי הדין המעורבים בהליך אינה הגיונית ופועלת נגדם ומחזקת את גרסת התובעת דווקא, וכן מחזקת את עדות עו"ד סח, בתצהירו הראשון, לפיה התובעת לא חתמה בפניו. גרסה זו מתיישבת גם עם גרסת עו"ד בכרייה, כפי שהובאה לעיל בהליך הקודם, לפיה הוא מסר את תצהירים מוכנים לעורך דין סח.

     

     

    מסגרת נורמטיבית -ביטול צו קיום צוואה

     

43. הכלל הוא כי צו קיום צוואה או צו ירושה כמוהו כפסק דין חפצא הפועל כלפי כולי עלמא. פסק דין כזה מהווה הכרעה סופית ומחייבת. כלל זה נובע מהצורך בסופיות הדיון, ודאות הדין ויציבותו. אף אם פסק הדין מוטעה, צו קיום צוואה כזה אינו בטל מעיקרו, אלא אך ניתן לביטול בדרך של בקשה לתיקון או ביטול צו קיום הצוואה, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 72 לחוק או בדרך של ערעור (ראו: ע"א 1134/06 רושרוש נ' מנסור,(10.11.09); ע"א 239/89 שרש נ' גלילי, פ"ד מו(1) 861, 871; ע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, פ"ד מז(2) 865, 870; ת"א (מחוזי-חי') 210/07 שלומי קרשי אילנה נ' לב דורית (9.05.10). לנוכח חשיבות הדברים, אביא את הוראות סעיף 72(א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") הקובע כי:

    " נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לעניני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט" [ההדגשות שלי – ט.פ.].

     

44. על בית המשפט הדן בבקשה לביטול צו לקיום צוואה, לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון, האם קיימת עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט או הרשם טרם מתן הצו, או האם קיימת טענה שלא נטענה בפני בית המשפט בעת שנתן את הצו (ראו: המ' (מחוזי-חי') 28449/97 הברמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, (1.07.98)). אם התשובה לשאלה הראשונה תהיה חיובית, יש לתת את הדעת לשאלה האם אותה עובדה או טענה שהייתה מובאת בפני בית המשפט קודם מתן הצו, היה בה כדי לגרום לקבלת צו שונה מזה שניתן. התנאי השני, האם ניתן היה להביא את הטענה הכלולה בבקשה לביטול או לתיקון הצו בפני בית המשפט קודם להגשת הבקשה לביטול הצו. אם המבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן ונתון לו שיקול דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה (ראו: ע"א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441; ש' שוחט, מ' גולדברג, י' סלומון דיני ירושה ועזבון, מהדורת תשס"ה, עמ' 160-159).

     

45. אין בהוראת החוק פירוט השיקולים שעשויים לשמש את בית המשפט בדיון בבקשה לתיקון או ביטול צו לקיום צוואה, ומכאן הצורך להידרש לפסיקת בית המשפט העליון. בהתאם לפסיקה, הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בחריגה מכלל סופיות הדיון בתיקון הצו או ביטולו, תלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. מקרים בהם יוכח כי לא הייתה הסתמכות או שינוי מצב לרעה של צדדים שלישיים, ומקרים בהם יוכח כי הנסיבות אינן מלמדות על שימוש לרעה בזכות תוך פגיעה בסופיות הדיון וזאת על פי מבחני תום הלב והשיהוי, יבחן בית המשפט את התקיימות תנאי סעיף 72(א) לחוק על דרך של פרשנות רחבה ומקלה (ראו: בש"א (מחוזי-נצ') 1471/08 אשרף נ' האפוטרופוס הכללי (16.03.09)).

     

46. בהקשר זה יש לתת את הדעת, בין היתר, למהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה (ראו: ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז (2) 436, 439); למידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט; להסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה; לקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים והאם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן (ראו: ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4) 337); וכן למידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו המבוקש (ראו: ע"א 601/88 בעניין שרייבר). הפסיקה קבעה כי השיהוי נמדד מן המועד שבו נתגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצו (ראו: ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן פ"ד מ"(5) 373).

     

47. לסיכום: ראשית, קבלת בקשות לתיקון צו ירושה הן בגדר חריג ולא הכלל; שנית – מניין הזמן: כלומר האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה או הטענה החדשה". עם זאת, יש לזכור כי בגדר אותה "עובדה חדשה או טענה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי. שלישית, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני ביהמ"ש; עוד יש לברר מהו ההסבר שניתן ע"י המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה. היינו, הדגש אינו על מידת השיהוי, אלא על ההסבר לשיהוי ומידת סבירותו של הסבר זה. נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהווה מידת השיהוי מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים (ראו: פסק הדין המחוזי בעניין מ.י. נ' ש.כ); חרף האמור למשך הזמן יש בהחלט משמעות; אכן היו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה לאחר 30 ימים, 3-7 שנים, אולם מקום שהתקופה עלתה על 10 שנים הדבר נתפס "כשיהוי בלתי סביר" (ראו: בש"א (ת"א) 15126/07 מ.ג. נ' ח.ח); בדרך זו, ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר. יש לשאול האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו, ויש לשקול מה הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים; עוד יש לבדוק את חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב השינוי או הביטול הנדרש. הרי הפסיקה דחתה על פי הרוב בקשות לביטול ולשינוי צווים קודמים עקב שיהוי. כך היה בשיהוי קצר ביותר של 30 ימים, לאחר צו קיום הצוואה שאותה מבקשים לבטל (עניין טורנר ע"א 4440/91 לעיל) וכך היה בשיהוי של שנה וחצי (בש"א (חי) 14394/07 עז' המנוחה ברכה ירימי ז"ל נ' לשכת הבונים החופשיים. כך היה בשיהוי של 3 שנים (ראו: ע"א 341/78 ; ע"א 336/80 צילה פרימן נ' סלקה אסט ואח' פ"ד ל"ד(4) 304) וכך היה בשיהוי של 6 שנים (בש"א (חי) 11239/03 עז' פומרנץ נ' האפוטרופוס הכללי), וכך בשיהוי של 7 שנים ( ראו: ע"א 516/80 לשינסקי נ' שפירט פ"ד ל"ו(4) 377).

     

    מן הכלל אל הפרט – בקשה לביטול צו תיקון צוואה

     

    מהותה, טיבה ומשקלה של העובדה או הטענה החדשה ומידת האיחור בהגשת בקשתה של התובעת

     

48. בענייננו: קיימת טענה אחת עיקרית והיא זיוף תצהיר הסתלקות שעל יסודו ניתן צו קיום צוואה מתוקן. יש לבחון משקלה וטיבה ואת מידת השיהוי ביחס אליה.

     

49. במקרה עסקינן, לא עלתה כל טענה ע"י הנתבעים ביחס לשיהוי. ב"כ התובעת לא נקט במועד ספציפי מתי נודע לתובעת על מעשה הזיוף הנטען, ובהתאם על הצורך בהגשת ההליך, אם כי, בנקל ניתן ללמוד כי צו קיום הצוואה המתוקן ניתן בדצמבר 2019, ובשנת 2020 כבר נקטה התובעת בהליכים במסגרת תמ"ש 12925-02-20 במסגרתם הוצאו צווי מניעה וצווי עיקול. מדובר בסמיכות בזמן מיום גילוי דבר הזיוף לכאורה.

     

    האם בכל זאת נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן (הבאת ראיות וכדו'), ומהי מידת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו, אם תתקבל הבקשה. 

     

50. לא הוכח כי נגרם נזק ראייתי למי מהצדדים. העדים ועורכי הדין שהיו נוכחים במעמד החתימה או הכינו את תצהירי ההסתלקות מושא המחלוקת, כולם עודם בחיים, וכל מי שביקשו הצדדים להעיד אושרה הזמנתם על ידי בית המשפט.

     

51. שונים פני הדברים ביחס למידת הפגיעה הנגרמת עקב ביטול צו קיום הצוואה המתוקן. מבחן זה עניינו מעין "מאזן נוחות" לצורך סעיף 72 לחוק הירושה; מצד אחד מבקש הוא לברר עד כמה הסתמך הזוכה או היורש על פי הצו שמבוקש ביטולו/תיקונו ומה יהיו נזקיו באם זה ישתנה. מצד אחר הוא בוחן את נזקי מבקשי ביטול או תיקון הצו ככל שבקשתם תידחה.

     

52. קיים יותר מזוכה אחד ביחס לצו קיום צוואה מתוקן, כאשר נכס המקרקעין נמכר לנתבע 4 מכוח אותו צו מתוקן. עם זאת, לא חלו שינויים רבים בזכויות במקרקעין. נתבע 4 לא רשם את הזכויות בלשכת רישום מקרקעין, וכל מה שקיים לטובתו כיום היא הערת אזהרה. נתבע 4 לא טען כי הקים מחוברים וכי קיימת לו זכות תביעה נגד הנתבעים 1-3 לקבלת פיצויים או השבת התמורה ששילם. בנוסף, בהסכם עצמו צוינה תמורה, אך לא צוין מועד תשלום ספציפי ולא הובאו הוכחות ביחס לתמורה ששולמה בפועל. יש לציין כי עלתה טענה נוספת, לפיה, הסכם המכר נרקם במועד אחר עובר למועד תיקון צו קיום הצוואה, ולו הייתי מקבל טענה זו , ממילא נפגעת כל הטענה לעניין ההסתמכות.

     

53. מהאמור לעיל עולה כי ככל שיבוטל הצו, תיגרם פגיעה, ואולם, מדובר בפגיעה שניתנת לריפוי באמצעות השבת תמורה או פיצויים.

     

54. מכאן עולה, כי במאזן הנזקים והתועלת ההדדיים, יש מקום לבחון את טענת הזיוף. הרי אם תוכח הטענה, עולה כי התנהגותם של הנתבעים 1-3, להתקשרות בהסכם מכר על יסוד צו מזויף, לוקה בחוסר תום לב מובהק.

     

     

    מסגרת נורמטיבית - טענת הזיוף

     

55. במצבים בהם מתעוררת שאלה מורכבת, כגון אמיתותה של חתימה, רצוי כי ייעזר בית משפט בחוות דעתו של מומחה להשוואת כתבי יד (ראו: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499, 508 (1996)) . הלכה ידועה כי מומחה מטעם בית המשפט "אמור להעמיד לרשות בית המשפט את הידע, הנתונים והעובדות בתחום בו נדרשת מומחיות, וזאת על מנת לסייע לבית המשפט בגיבושה של המסקנה המשפטית הנכונה" (ראו: ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא, פ"ד נו(2)936, 949-950).

     

56. אכן, ככלל, בית המשפט הוא זה שקובע אם בנסיבות המקרה שנדון בפניו חיוני לשמוע עדות מומחה ואין חובה גורפת על בית המשפט להיזקק לעדות כזו ( ראו:ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון, פ"ד לט(4) 463, 465 (1985);ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499, 508 (1996) ; עא 2032/06 אמנון האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (1/2/2009)). אולם, עת שמדובר בטענת זיוף, שבה נדרשת מידת הוכחה גבוהה מהמבחן הרגיל של "מאזן הסתברויות", ונוכח מכלול הנסיבות, ובעיקרן השיהוי הרב מאז מתן צו קיום הצוואה משנת 2007 ומידת הפגיעה האדירה שנגרמה בשל חלוף הזמן לזוכים ולצדדים שלישיים, יש משמעות רבה לבחירת התובע שלא להעיד המומחה.

     

57. זאת ועוד, טענת זיוף ומרמה מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה. לעניין מידת הוכחה מוגברת בטענות זיוף, קנוניה ומרמה, ראו ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4), 253, עמ' 256-257; ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4), 441, עמ' 448-449; ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589, עמ' 599-600 .

     

     

    חוות דעת מומחה השוואת כתב יד, על סמך העתק צילומי - משקל ראייתי

     

     

58. על פי הפסיקה, חוות דעת גרפולוגית המבוססת על העתק צילומי בלבד (ולא על מסמך מקור) היא בעלת משקל ראייתי מופחת משמעותית, עד כדי חוסר יכולת להסתמך עליו במקרים מסוימים (ראו: ת"פ (רחובות) 12876-06-18 פרקליטות מחוז מרכז- פלילי נ' פלוני (ניתן ב -08/11/20) ). בית המשפט ייתן משקל מופחת לחוות דעת כזו ויבחן האם יש ראיות תומכות נוספות.

     

59. עוד נקבע בפסיקה כי כאשר גרפולוג מומחה מכין חוות דעת על סמך צילומים או העתקים של מסמכים ולא על סמך מסמכים מקוריים, עליו לציין זאת בהדגשה ולהזהיר את עצמו (ראו: ה"עז (תל אביב) 2624/09 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עוז נ' מרדכי מרקוביץ').

     

60. על חשיבות פירוט המגבלות נאמר כי על המומחה לא רק להביא בפני בית המשפט את מסקנותיו, אלא עליו לפרט את השיקולים שהביאו אותו לקביעה האמורה. יש חשיבות רבה לבדיקת מסמכים מקוריים, ולכן כאשר מגיע המומחה למסקנה סופית כי נעשה זיוף בעוד הבדיקה בוצעה על סמך העתק/צילום, מן הראוי כי הספק יוזכר במסקנותיו הסופיות של המומחה, לרבות העובדה כי ישנם מאפיינים מסוימים שלא היה באפשרותו לבדוק מצילום, דוגמת לחץ הכתיבה ואיכות הקו (ראו: ת"פ (רחובות) 1876-06-18 פרקליטות מחוז מרכז- פלילי נ' פלוני).

     

     

    מן הכלל אל הפרט- טענת זיוף

     

61. במקרה זה, לנוכח טענת הזיוף, מונתה מומחית להשוואות כתב יד, הגב' אורית ינאי. הנתבעים לא המציאו את תצהירי המקור. תחילה נטען, כי התצהירים המקוריים מצויים אצל הרשם לענייני ירושה, בהמשך התברר שהמסמכים המקוריים אינם ברשותו. הנתבעים לא פעלו למסור גרסה חלופית הגיונית לאובדן תצהירי המקור. הגב' ינאי סירבה לערוך חוו"ד על סמך צילום וללא בדיקת מסמך המקור. בהמשך, ולאחר חקירת התובעת, בהתאם להחלטה מיום 28/3/24, מונתה גב' טל חגג-רוקח, אשר הסכימה לערוך חוו"ד על סמך צילום התצהיר שבמחלוקת.

     

62. ביום 20/6/24 הגישה המומחית את חווה"ד, ממנה עולה כי החתימות שבמחלוקת לא נחתמו על ידי התובעת, זאת בין סבירות לסבירות גבוהה של 70%-90% [עמ' 6 לחוו"ד].

     

63. לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה לפיה התובעת הוכיחה כי חתימתה זויפה ברף הנדרש במקרים כגון זה. אנמק.

     

    1. עיון מעמיק בחוות הדעת מלמד, כי חוות הדעת הינה מקצועית, מפורטת, ובחנה את האפשרויות הקיימות בהתאם לחומר שהומצא לעיון המומחית. חוות הדעת מתחשבת בכך שבוצעה על סמך העתק צילומי ולא מסמך מקור, אומנם קובעת טווח ארוך ביחס לסיכויי זיוף החתימה בין 70%-90%, אולם, הרף הנמוך מעיד על סבירות טובה לזיוף. מכל מקום, חוות הדעת מהווה אחת הראיות בלבד, בין מכלול, ואינה ראיה יחידה.

        

    2. התנהלות הנתבעים לאורך ההליך, לרבות אי התייצבות לדיונים [15/6/22, 8/11/22, 28/12/23 [נתבעים 1 ו-3], 7/4/24 [נתבעים 2-4], 9/10/24], ואי המצאת מסמכי המקור, הכל ללא מתן גרסה הגיונית סבירה או מפורטת. גרסתם הקודמת לפיה תצהירי המקור מצויים אצל רשם הירושה, הופרכה. גרסה מאוחרת כי התצהירים נמצאים בידי עורך דין בכרייה לא הוכחה ולא נעשה ניסיון מינימלי להשיגם (הודעה מיום 13.11.2023), והתנהגות זו פועלת נגדם ומראה התחמקות מתוכננת.

        

    3. אי העדת האחות הנוספת – האחות -  נתבע 2 מסר שלא נדרש לזמנה ולא ידע לספק בחקירתו כל נימוק הגיוני מדוע לא זומנה העדה מטעמו (ראו: תמלול מיום 5.3.2024 עמ' 71). נתבע 1 העיד כי האחות מפחדת ומסרבת להגיע לבית משפט להעיד, ואולם לא נמצאה כל תמיכה לטענה זו שנטענה בע"פ (ראו: תמלול מיום 7.4.2024, עמ' 14). מכאן יש להפעיל את הכלל הידוע כי לו הייתה מגיעה האחות לעדות עדותה הייתה פועלת נגד הנתבעים. מדובר בעדה מהותית, כאשר לטענת הנתבעים, היתה האחות עדת ראיה לחתימת התובעת על תצהיר. אין ספק, כי אי זימון האחות פועל נגד הנתבעים ומחזק את גרסת התובעת.

        

    4. אי העדת נתבע 3 - מניהול ההליך הצטיירה תמונה, לפיה, נתבע 3 מהווה דמות מרכזית ביותר, שהיה מעורב בהליכים קודמים מול התובעת. בעדותה מסרה התובעת כי לאחר פטירת המנוחה ביקש נתבע 3 לגרשה מבית המנוחה (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 45). נתבעים 1-2 מסכימים כי לנתבע 3 מעורבות יתר, ואף מדובר במי שהעביר את הכסף לעורך הדין סח והיה בתקשורת עם עורכי הדין המעורבים. נתבע 3 אף היה אמור לחתום על הסכם אשר מעגן את זכותה של התובעת להתגורר בבית לשארית ימיה, זאת במעמד חתימת תצהירי ההסתלקות, כך לכאורה (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 51, עמ' 66, עמ' 67, עמ' 77 ועוד). אי העדתו מעלה ספקות, ומטילה צל כבד אודות גרסת הנתבעים, וגם כאן, יש לעשות שימוש בכלל, לפיו אילו היה הנתבע 3 מעיד, חזקה כי עדותו היתה פועלת כנגד הנתבעים.

        

    5. עדות עורך דין סח - אכן, השינויים בגרסתו אינם מותירים רושם טוב, אך בהתאם להלכה הקיימת, אני מאמץ את גרסתו הראשונה ונותן בה אמון. גרסה זו מתיישבת עם כל יתר הראיות בתיק, ואף עם גרסתו האחרונה. עורך דין סח נמצא בסיטואציה לא נוחה ונראה כמי שאכן הופעלו עליו לחצים, אם כי, מצד הנתבעים ולא ההיפך (ראו: תמלול מיום 5.3.2024 , עמ' 6).

        

    6. השמעת הקלטה לנתבע 2 בחקירתו, שיחה שהתנהלה בינו לבין התובעת - בשיחה נשמע הנתבע מנסה להתחמק ולא התכחש להאשמות שהתובעת שוטחת לפניו, על טענת הזיוף. הנתבעת ביקשה באופן ברור שהנתבעים ימשכו את המסמכים בשקט והיא לא תנקוט בדבר נגדם. נתבע 2 שתק ולא השיב לטענות. לא הייתה בפיו כל תשובה, למעט אמירה כי הוא בדרך אליה על מנת לדבר (ראו: תמלול מיום 5.3.2024, עמ' 61-63).

        

    7. חתימות שביצעה התובעת בדיון ההוכחות לבקשת בית המשפט - ניתן לזהות בעין, גם לא של מומחה, כפי שהתרשם בית המשפט [ר' עמ' 59 ש' 21], כי אין מדובר בחתימות זהות לאלו שעל גבי תצהיר ההסתלקות. אינני מתעלם מהעובדה כי בחקירתה התבקשה ע"י ב"כ הנתבעים להצביע על חתימתה מבין כל החתימות, והיא אכן טעתה בכך. מכל מקום הטענה היא לזיוף חתימתה על גבי תצהיר ההסתלקות ואין לנו עניין בחתימות נוספות. (ראו: עדות התובעת בתמלול מיום 5.3.2024, עמ' 34-36).

        

       התוצאה

        

64. לנוכח כלל האמור, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, ויש להורות על ביטול הצו המתוקן. אכן, מדובר "בעובדה או טענה חדשה" היכולה להצדיק ביטול צו קיום צוואה, כמשמעות דברים אלו בסעיף 72 לחוק הירושה.

     

65. בכל הנוגע לסעד של ביטול הסכם המכר בין הנתבעים 1-3 לנתבע 4 – כעולה מסיכומי נתבע 4, הסכם המכר נחתם לדבריו, בינו לבין נתבע 3 ביום 10/9/2019, עוד טרם תוקן צו הקיום. לפיכך, לא ברור כיצד יכול היה נתבע 3 למכור, באותו מועד, מקרקעין שאינם בבעלותו, ומבלי שיש לו כל זכות לגביהם, אף לא לכאורה. לאחר אותו מועד, ולאחר שניתן הצו המתוקן, נחתם ביום 21/12/2019 הסכם נוסף בין נתבע 4 לנתבעים 1-3. אינני סבור כי עלה בידי נתבע 4 לעמוד בנטל הנדרש לצורך הוכחה כי זכותו גוברת, ולפיכך, דין הסכם להתבטל. לנוכח העובדה כי נתבע 4 היה מיוצג ע"י עו"ד בכרייה, שהיה מעורב מאוד בתיקון הצו, ואף ערך את תצהיר ההסתלקות, נראית גרסתו של נתבע 4 תמוהה, ואני מתקשה לקבלה. מכל מקום, לנתבע 4 עומדת הזכות לפעול כנגד נתבעים 1-3 בגין כלל הנזקים שנגרמו לו, זאת במסגרת הליך אחר מתאים.

     

    סוף דבר

     

66. אני מקבל את הבקשה, ומורה על ביטול צו קיום צוואה המתוקן מיום 19/12/2019.

     

67. צו קיום הצוואה המקורי מיום 5/8/2019 עומד על כנו.

     

68. נוכח תוצאת פסק הדין ונימוקיו, ולאחר ששקלתי את אופן התנהלות הנתבעים, לרבות העדר התייצבות לחלק ניכר מהישיבות [ראה כמפורט לעיל וכן למשל החלטה מיום 8/11/22], אי הגשת תצהירים במועד [ר' החלטה מיום 27/11/22, 9/12/22], אי התייצבות לדיון הוכחות למרות החלטה ברורה שדחתה בקשה לשינוי מועד הדיון [ר' החלטה מיום 6/12/23 וכן החלטה מיום 24/12/23, 22/1/24, 9/10/24], אני מחייב את נתבעים 1-3, יחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪. בכל הנוגע לנתבע 4, לנוכח הספק אודות נסיבות עריכת ההסכם, אני מחייב אותו לשלם לתובעת הוצאות ברף המתון בסך של 7,500 ₪.

     

69. זכות ערעור כחוק.

     

70. מותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק

     

    ניתן היום, י' תמוז תשפ"ו, 25 יוני 2026, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה