ז' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

 במהלך תאונת דרכים טרגית מצאו את מותם ארבעה בני משפחה אחת – אם המשפחה ושלושת ילדיה, כאשר אב המשפחה, נהג הרכב, נותר בחיים. פסק הדין עוסק בשאלת הזכויות בירושה, כאשר המחלוקת היא בין הוריה של האם המנוחה, סבי הילדים, לבין האלמן, אבי הילדים, שנותר בחיים.

הרקע

1. לפניי בקשות לביטול או תיקון ארבעה צווי ירושה שניתנו ע"י הרשם לענייני ירושה, לבקשת הנתבע 2 (להלן: "האב" או "הנתבע"), אלמנה של האם המנוחה ואביהם של המנוחים הקטינים, אשר נספו יחד עמה בתאונת דרכים טראגית. הבקשה הוגשה על ידי התובעים – הורי המנוחה וסבי הקטינים (להלן: "הסבים" או "התובעים").

2. תאונת הדרכים הקשה בה עסקינן אירעה ביום --- בשעה 17:00 או בסמוך לכך, עת רכב המשפחה (מונית), נהוג ע"י האב, נסע בכביש בין עירוני, כביש מספר ---, סמוך לכפר ---. במהלך הנסיעה אירעה תאונת דרכים קשה לאחר שאוטובוס המסיע נערים סטה מנתיבו והתנגש חזיתית ברכב המשפחה. כתוצאה מהתאונה הקטלנית נהרגה אם המשפחה, המנוחה -- ז"ל (להלן: "האם המנוחה") ושלושת ילדי הצדדים: --- (להלן יחד: "הילדים המנוחים"). הנתבע נותר בחיים.

3. לאחר התאונה, מולאה ביחס לכל אחד מהנפטרים הנ"ל הודעת פטירה ע"י הרופאה הצבאית שבה צוינו מועדים מדוייקים לשעות הפטירה, כאשר המנוחה נרשמה כמי שנפטרה בשעה מאוחרת בכמה דקות משעת הפטירה של ילדיה (להלן: "תעודות הפטירה").

4. הנתבע הגיש בקשה לצווי ירושה לרשם לענייני ירושה, ונקבע שהוא היורש היחיד של כלל המנוחים.

5. הבקשה לביטול צווי הירושה הוגשה על ידי התובעים, תוך שהם טוענים כי לפי סדר הפטירה האמיתי זכאים הם לרשת מחצית מהעיזבון בהתאם לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה").

6. לנוחות ההתייחסות להלן פרטי המנוחים, מספרי התיקים בבית המשפט וברשם הירושה, תאריך מתן הצו ושעת הפטירה שנרשמה בהודעות הפטירה:

השתלשלות האירועים בתיקים

1. ביום 22.2.22 הגישו התובעים בקשה לביטול או תיקון צו הירושה של האם המנוחה, ובהמשך לפי מספרי התיקים דלעיל הגישו הסבים בקשות לביטול צווי הירושה של הילדים המנוחים, והתיקים הועברו להתנהל בפני בית המשפט.

2. ב"כ היועמ"ש הבהיר בכל אחד מתיקי הצדדים כי בשל העובדה כי הצדדים להליך בגירים, הוא לא יטול חלק בהליכים.

3. המשיב הגיש תגובתו לבקשות התובעים (הן בעניין האם המנוחה והן בעניין הילדים המנוחים) והמשיבים הגישו תגובתם לתגובתו.

4. ביום 25.12.22 התקיים קדם משפט בתיקי הצדדים.

5. ביום 5.3.24 הוגשו תצהירי עדות ראשית (להלן: "תע"ר") מטעם שני התובעים.

6. ביום 2.5.24 הגיש הנתבע תיק מוצגים וכן בקשה לזימון עדים. האב ביקש לא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וגם לא נכח באף דיון עקב מצבו הנפשי. נכח אחיו.

7. ביום 10.6.24 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו מר א.א מתנדב באיחוד ההצלה, הפרמדיק מר מ.ג, הרופאה הצבאית מי שרשמה את שעת המוות של המנוחים בזירת התאונה, גב' ג.ע עובדת כיבוי והצלה, מר ט.א מכבאות והצלה, מר ת.ע, לוחם האש, לבסוף נחקרו התובעים בקצרה על התע"ר מטעמם. הישיבה תומללה וההתייחסות בפסק הדין תהיה לתמליל מיום 25.6.24 (להלן: "התמליל"). את עלות זימון העדים, 300 ₪ לעד, שילם המשיב.

8. סיכומי הצדדים הוגשו.

    

   טענות התובעים

9. כב' הרשם לענייני ירושה קבע בטעות, במעמד צד אחד, וללא עיון וחקירה מינימאלית לגבי המצאה כדין, לאחר שהוטעה עובדתית ומשפטית ע"י הנתבע, כי הוא כביכול היורש היחידי של כל המנוחים. התובע הגיש את בקשותיו למתן צווי ירושה, נמנע בניגוד לדין מלצרף את המסמכים הרלוונטיים, הקובעים באופן חד משמעי את סדר הפטירות המדוייק של ארבעת המנוחים.

10. בהודעות הפטירה נקבע באופן ברור כי האם המנוחה נפטרה אחרונה, אחרי ילדיה הקטינים בהתאם לרישומים שנרשמו ע"י בעלי הסמכות החוקית.

11. התובעים הם הסבים של הנכדים המנוחים, ויורשים על פי דין בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הירושה והם זכאים באופן חד משמעי לפי כל פרשנות של סעיף 11 לחוק הירושה ל-50% מזכויות הירושה ומהעיזבון על כל מרכיביו, אף ללא צורך להביא ראיות בדבר סדר מותם ופטירתם של המנוחים בתאונה, קל וחומר כשזמני הפטירה המדוייקים של כל אחד מהמנוחים הוכחו באופן חד משמעי בתעודות הפטירה.

12. מועדי מותם של המנוחים ז"ל נקבע ע"י רופאה צבאית מקצועית, ד"ר ---, אשר הגיעה לזירת האירוע ופעלה בהתאם למתחייב לפי כל חקיקה ונוהל לגבי ניטור מצבם של הנפגעים לגבי כל אחד ואחד באותה העת בהתאם לנוהל מחייב וקריטריונים רפואיים וחקיקתיים.

13. הרופאה הצבאית זומנה מסיבות תמוהות ע"י הצד שכנגד למסירת עדות בבית המשפט, מעבר להזמנת 8 עדים נוספים, ובעדותה חזרה על הכתוב בהודעות הפטירה לגבי שעות המוות של כל אחד מהמנוחים ואלה נרשמו על ידה.

14. בחקירתו של הפרמדיק ממד"א, מר מ.ג, אישר האחרון כי הרופאה הצבאית היא זאת שממלאת את טופס הודעת הפטירה בהיותה רופאה, והיא מי שקובעת את שעת הפטירה.

15. התובעים טענו כי החקיקה, הפסיקה והפרשנות המשפטית הקיימת למקרה זה היא חדה וברורה ולפיה מגיע להם מחצית מעיזבון המנוחה אשר נפטרה אחרונה. התובעים התייחסו לפסיקה ומאמרים שונים.

16. בספרו של המשפטן שמואל שילה "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965" החל מעמ' 105 ועד לעמוד 114, עולה כי צריך להתייחס לסדר הפטירות והאחרונה שנפטרה היא המנוחה, כאשר יורשיה אינם "יורשי ספק" אלא יורשים וודאיים, ועל כן, באופן חד משמעי הם היורשים.

17. התובעים הפנו לפסק הדין של כב' השופטת ש' סירוטה בתע"ז (ת"א) 1943/85 שם נקבע כי אם נפטרו אנשים בנסיבות בהן אין לקבוע סדרי פטירתם, זכויות התובעים תקבענה לפי קרבתם למנוחים מבלי שסדר הפטירה הבלתי ידוע ישפיע על זכויותיהם. יורשים ודאיים הם אלה שבכל סדר פטירה שייקבע יהיו הזוכים. בסעיף 5(ד) לפסק הדין הובהר כי סעיף 9 לחוק הירושה המתייחס ליורשים שנותרו בחיים אינו מבדיל בין אלו שמתו כאחד או שסדרי הפטירה אינם ידועים, וכי כל שעל בית המשפט לקבוע הוא מי יורש וודאי ומי יורש ספק. התובעים הם יורשים וודאיים וזכאים ל-50% מהירושה.

18. לחלופין טענו כי סדר הפטירה של המנוחים ז"ל הינו קביעה המחייבת לפי החוק, כאשר האם המנוחה נפטרה אחרונה בהתאם לשעת מותה שנקבעה כדין ע"י הרופאה הצבאית, זאת בהתאם לסעיף 68(א) לחוק הירושה לפיו עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר. לא הובאה שום הוכחה אחרת.

19. יש לפסוק הוצאות כנגד הנתבע, לאור העובדה שהגיש בקשות מופרכות למתן צווי ירושה מבלי להתייחס בשום אופן לקיומם של התובעים, ומבלי להביא זאת לידיעת הרשם, תוך גרימת עוגמת נפש רבה, דבר שהצריך השקעה משפטית לא מבוטלת.

20. יש להיעתר לבקשה, לבטל או לתקן את צווי הירושה תוך מתן צו לעיכוב ביצוע פעולות ע"י הנתבע, העלולות לגרום נזק לתובעים ביחס לזכויותיהם במחצית העיזבון והירושה על כל מרכיביהם לפי כל דין.

    טענות הנתבע

21. הבקשה לביטול צווי הירושה היא חסרת בסיס עובדתי או משפטי, ובשל התעקשות התובעים היה על המשיב לזמן עדים שיעידו על הדברים המובנים והברורים מאליהם, תוך העצמת הטרגדיה העצומה ממילא לכל הצדדים.

22. מקרה זה חוסה תחת סעיף 9 לחוק הירושה בדבר "שניים שמתו כאחד", שכן הבדל הדקות הבודדות ברישום שעת המוות של כל אחד מהמנוחים, בזה אחר זה, אין בו כדי להפקיע את זכויותיו של הנתבע כיורשיו היחיד של האם המנוחה והילדים המנוחים והדברים הינם מבחינת "קל וחומר", מקום בו נכתב כי באף אחד מהמנוחים לא בוצעו פעולות החייאה וכי כולם נמצאו ללא רוח חיים.

23. דברים ברורים אלה נכתבו עוד בחליפת המכתבים בין ב"כ הצדדים טרם הוגשו הבקשות נשוא הסכומים.

24. במהלך הליך זה נשמעו עדויותיהם של 6 אנשי כוחות הבטחון, ההצלה והרפואה שחתומים על המסמכים והיו הראשונים והיחידים שנחשפו לזירת התאונה. מדובר בעדים אובייקטיבים, שנקלעו לזירה בשל תפקידם המקצועי בשירותי ההצלה השונים, ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר אמינותם ובפרט שעדויותיהם לא נסתרו ע"י התובעים.

25. לא יכולה להיות מחלוקת על כי לא ניתן לקבוע מי מת תחילה, ועל כן, המשיב הינו היורש היחיד. יש לדחות בקשות התובעים ולחייבם בהוצאות.

26. בהתאם לעדויות בתיק זה, כבר בשעה 17:40 דווח כי ברכב המשפחה לכודים ארבעה הרוגים וצוותי ההצלה פעלו להוציא את הגופות מהרכב (מונית). בהקשר זה הפנה המשיב לעדותה של הגב' ג.ע וכן לעדות לוחם האש, מר ת.ע.

27. המנוחים סומנו כ"איקסים" (הרוגים) כבר בדיווחים הראשונים, ואף בטרם חולצו הגופות מהרכב.

28. התובעים תולים את כל יהבם על שעות המוות בהודעות הפטירה, שלא זו בלבד שנרשמו 40 דקות לאחר אותם דיווחים ראשוניים של כיבוי האש, ובהן כבר דווחו כהרוגים, אלא שהם בוחרים להתעלם מהעובדות שנרשמו בדוחות מד"א (עמ' 25-34 לתיק המוצגים) ע"י הצוות הרפואי שהגיע לזירה, ומהם עולה כי כל המנוחים נהרגו במקום מבלי שכוחות ההצלה ביצעו פעולות החייאה באף לא אחד מהמנוחים.

29. אם אחד מהמנוחים היה בחיים, כוחות מד"א היו מנסים לבצע בו פעולות החייאה, והיה על כך רישום בדוחות הפינוי.

30. שעות הפטירה בדוחות מד"א אינן מצביעות על סדר הפטירה אלא שעות המוות לפי סדר בדיקת הגופות. העדים שהובאו להעיד העידו שכך היה.

31. עדותו של הפראמדיק מ.ג מבהירה כי רישום שעת הפטירה נעשתה באופן אקראי, לאחר חיבור כל גופה וגופה למוניטור, לאחר שכל המנוחים הושמו בשקיות ורוכזו בצידי הכביש, מדובר ברישום טכני גרידא.

32. הרופאה הצבאית העידה כי כאשר הגיעה לזירה לא היו סימני חיים והיא לא ביצעה פעולות החייאה.

33. הסעיף היחיד הרלוונטי למקרה זה הוא סעיף 9 לחוק הירושה הדן במקרה של שניים שמתו כאחד.

34. המשיב הוא יורש של רעייתו וילדיו המנוחים ללא קשר לסדר פטירתם ולכן הוא "יורש וודאי" ואילו התובעים הינם, לכל היותר, "יורשי ספק" של המנוחה, שכן זכאותם לירושה של בתם, תלויה בסדר הפטירות.

35. התובעים לא הוכיחו אחרת, ולא עמדו בנטל המוטל עליהם על מנת לקבל את בקשתם לביטול צווי הירושה. התובעים שמו את כל יהבם על מסמך בודד שקובע באופן טכני את שעת הפטירה ע"י גורמי הרפואה בזירה.

36. טענת התובעים כי בכל מקרה הם זכאים למחצית העיזבון אף אם לא היה ידוע סדר פטירת המנוחים היא טענה שאיננה נכונה עובדתית ומשפטית, ולא בכדי טענה זו נטענה מהשפה לחוץ ללא הפניה לסעיף כלשהו בחוק הירושה.

37. המנוחים בענייננו לא ירשו האחד את השני, ויש לבדוק רק זכויות מי שנותרו בחיים – הנתבע והתובעים.

38. בפסקי הדין אליהם הפנו התובעים הייתה התייחסות לבני זוג שנפטרו "כאחד" ללא שהיו להם ילדים, אך במקרה זה מדובר על זוג לו היו שלושה ילדים.

39. גם פטירה בהפרש של כמה דקות אינה מוציאה מתחולה את סעיף 9 לחוק הירושה.

40. בתיקון שנערך לחוק הירושה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, הבהיר המחוקק את כוונתו כי גם פער זמנים משמעותי הרבה יותר, ייכנס לגדר סעיף 9. סעיף זה מותח את גבולות הזמן ליומיים שלמים, וגם שם ניתנת הבכורה ליורש וודאי.

41. טענותיהם של התובעים היו נכונות ככל והמנוחה הייתה נפטרת אחרונה בפער זמנים שיאפשר לה לרשת את ילדיה, ובסיטואציה זו בלבד.

42. זכותם של התובעים לרשת תלויה בסדר הפטירות, ועל כן, הם אינם יורשים בכל מקרה, אלא רק במקרה בו המנוחה נפטרה אחרונה. על כן, זכותו של הנתבע, יורש ודאי, עדיפה על זכויות התובעים, יורשי ספק.

43. יש לדחות בקשות התובעים ולחייבם בהוצאות לדוגמא. לא היה מקום לגרור את המשיב לניהול הליך זה, למסע רגשי מטלטל תוך העצמת הכאב והטרגדיה כאשר מדובר על בקשות סרק. דווקא במקרים כואבים וקשים אלה, הברורים לפי הפסיקה, יש לפסוק הוצאות מתאימות.

    טענות התובעים בסיכומי התשובה

44. הנתבע סוטה ומנותק באופן מוחלט מפרשנות סעיפי החוק הרלוונטיים, סעיפים 9 עד 10 לחוק הירושה, כאשר הסתמכותם של התובעים על הוראת השעה שנקבעה במסגרת מלחמת חרבות ברזל אינה מחזקת את טענותיהם אלא מחזקת את עמדת התובעים.

45. הודעת הפטירה היא המסמך התקף היחיד, בניגוד לתעודת הפטירה שהוצגה בפני הרשם לענייני ירושה, אשר כל יעודה לציין את שם המנוח, תאריך הלידה, תאריך הפטירה, והכל לצורך אישורי קבורה. המסמכים היחידים הרלוונטיים הם הודעות הפטירה החתומות ע"י הרופאה הצבאית.

46. באף פסק דין או ספרי משפט, אין ולו אמירה אחת התומכת בטענות המשיבים, שהטעו את הרשם לענייני ירושה כאשר הגישו לו את תעודות הפטירה ולא את הודעות הפטירה.

    דיון והכרעה

    השאלה שבמחלוקת

47. בסעיף 11-12 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") נקבע כי אם מוריש מותיר אחריו, מעבר לבן זוג, ילדים או הורים, הרי שאלה יורשים מחצית העיזבון. בסעיף 12 לחוק הירושה מבהיר החוק כי במידה והמוריש מותיר אחריו ילדים, הרי שאלה קודמים להורי המוריש, ויקבלו מחצית הירושה יחד עם בן הזוג של המוריש (במקום הורי המוריש).

48. דהיינו, בהתאם לסעיפים הנ"ל, הרי שיש משמעות לסדר פטירת המנוחים. במידה והילדים המנוחים נפטרו לפני אמם, הרי שהאם המנוחה יורשת את הילדים ובמקרה זה העיזבון מתחלק בחלקים שווים בין הנתבע והתובעים, אולם במקרה בו המנוחה נפטרה לפני ילדיה, הרי שהנתבע, אבי הילדים, יורש את מלוא העיזבון בהתאם לסעיף 12 לחוק הירושה, כי המשיב יורש את אשתו המנוחה ואת ילדיו.

49. נוכח האמור לעיל, השאלה הדרושה להכרעה הינה – האִם המנוחה נפטרה לאחר ילדיה, באופן המקנה לה זכות לרשת אותם וממילא מעביר מחצית מהעיזבון להוריה – התובעים אם לאו.

    האִם המנוחה נפטרה לאחר ילדיה

    החוק והפסיקה הרלוונטיים

50. התובעים, כאמור, מפנים להודעות הפטירה של המנוחים אשר נכתבו ע"י הרופאה הצבאית וצורפו כנספחים א'1-א'4 לתע"ר מטעמם, לפיהן עולה כי שעת הפטירה של האם המנוחה היא המאוחרת מבין הנפטרים.

51. התובעים טוענים כי הנתבע הסתיר נתונים אלה מרשם הירושה, והגיש תעודות פטירה בהן לא מופיעה שעת הפטירה אלא רק היום.

52. מנגד הנתבע טוען כי כאשר הרופאה הצבאית הגיעה לזירת התאונה, כ-40 דקות לאחר שהגיעו כוחות הביטחון והרפואה, משפחתו כבר לא הייתה בחיים, ורישום הפטירה נעשה באופן טכני ואין לו משמעות לגבי סדר הפטירה בפועל.

53. בהקשר טענתו הנ"ל של הנתבע, אבחן את החוק והפסיקה המתאימים לטענותיו.

54. סעיף 9(א) לחוק הירושה קובע:

    "(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:

    (1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי;

    (2)היו שני התובעים יורשי-ספק, עדיף התובע שהוא בן-זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים;

    (3)בין תובעים אחדים באותה דרגת עדיפות יחולק העזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על פי דין.

    (ב) בסעיף זה, "יורש-ודאי" – מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; "יורש-ספק" – מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה."

     

55. דהיינו לפי הגדרה זו הנתבע הוא "יורש ודאי" בכל סדר פטירה, בעוד התובעים יורשים רק במקרה בו המנוחה נפטרה אחרונה, כלומר "יורשי ספק".

56. בתע"ז (ת"א) 1943/85 עזבון המנוח נתן נחמן אריאל ז"ל נ' פלוני, פ''ד תשמ"ו(3) 302 (1986) דובר על מקרה בו אב ירה בבנו וכלתו שסבלו מפיגור שכלי ואז התאבד. המבקשות באותו תיק היו בנותיו של האב היורה והמתנגד הוא אחיה של כלת הבן. באותו תיק חודד כלל הירושה במקרה בו לא ניתן לדעת מה סדר הפטירה:

    "(ג) נראה לי הפירוש אותו מבקש לאמץ עו"ד סטורייר. החוק ברור: אם מתו מספר אנשים בנסיבות שאין לקבוע סדרי פטירתם, זכויות תובעים תקבענה לפי קרבתם למנוחים מבלי שסדר הפטירה הבלתי ידוע ישפיע על זכויותיהם. יורשי ודאי הם אלה שבכל סדר של פטירה שיקבע יהיו הזוכים. לענייננו: המתנגד יוכל לזכות בחלק מעזבונו של האב - רק אם האב מת ראשון ובנו דניאל ירש אותו ואשתו אסתר מתה אחריו. משמע "יורש ספק" הוא בכל הנוגע לעזבונו של האב נחמן אריאל. לגבי עזבון הבן דניאל ז"ל בעלה של אסתר ז"ל - הוא יוכל לרשתה רק בהנחה שמת לפני אסתר ואף כאן הוא ספק, לגבי זכותו בעזבון אסתר: אין נפקא מינה אם מתה ראשונה או אחרונה וע"כ לגבי עזבונה של אסתר הוא "יורש ודאי".

57. דהיינו, ככל שלא ניתן להוכיח את סדר המוות – הכרעה בזכויות העיזבון תיעשה לפי קרבת התובעים והגדרתם כ"יורש ודאי" או "יורש ספק", לא לפי השערות או רשומות טכניות.

58. ראו בהקשר זה גם את ספרו של שמואל שילה "פירוש לחוק הירושה", תשכ"ה-1965, (1995) (להלן: "ש' שילה") עמ' 108-110:

    "סעיף 9 מסווג את היורשים לשני סוגים: יורש־ודאי ויורש־ספק. יורש־ודאי הוא ״מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה״; יורש־ספק הוא ״מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה...

    תביעת יורש־ודאי עדיפה על זאת של יורש־ספק ולכן הוא ורק הוא (או הם) יורשים את עיזבון המת. בהמשך הסעיף, סעיפים קטנים (2) ו־(3)  אנו למדים שאם התובעים הם רק יורשי ספק — יש להעדיף תובע, שהוא בן זוגו או קרובו של המוריש...

    ... שמי שתובע חלק בעיזבון ואיננו יורש בכל אחד מסדרי הפטירה האפשריים, דינו יורש־ספק. לסיכום: ״יורש־ודאי״ הוא זה שיורש בכל אחת מאפשרויות סדר הפטירה; ״יורש־ספק״ הוא מי שאיננו יורש בכל סדר פטירה אפשרי".

59. יצוין כי התיקון לחוק, סעיף 9א, העוסק "בשניים שמתו כאחד – חרבות ברזל" אינו חל במקרה זה, ולא ניתן אוטומטית לראות את המנוחים דנן כמי שמתו "כאחד" ויש לברר זאת באמצעות הראיות שהוגשו.

    מהכלל אל הפרט – האם במקרה זה הוכח סדר הפטירה באמצעות הודעות הפטירה?

60. אכן במקרה זה קיימות הודעות פטירה לפיהן "שעת הפטירה" של האם המנוחה מאוחרת במספר דקות משעת הפטירה של ילדיה, ואולם יש לבחון האם מדובר על רישום טכני או על רישום בעל משמעות מהותית. יובהר בהקשר זה, כי העדים אותם זימן הנתבע אינם עדים בשליטתו אלא גורמים אשר הגיעו לזירת התאונה לאחר התאונה, ועל כן, לא הוגש כל תצהיר מטעמם, וניתן לסמוך על כנות עדותם.

61. בתעודות הפטירה שעות הפטירה של המנוחים נכתבו החל משעה 18:21 ועד 18:32 (המועד בו נרשם כי המנוחה נפטרה).

62. בהתאם למסמכים שהוגשו במסגרת תיק המוצגים של הנתבע, במסמך כבאות ההצלה יש רישום ראשוני של האירוע כבר משעה 17:12 כאשר הכוחות הגיעו לזירה בשעה 17:27 ובשעה 17:29 יש כבר דיווח על "איקסים" כלומר הרוגים, בשעה 17:40 נכתב כי מבוצעות פעולות חילוץ של 4 הרוגים (נספח א' לתיק המוצגים). גם בדחו"ת מד"א (נספחים ב' לתיק המוצגים) שנכתבו ע"י הפראמדיק מ.ג, בהם הוא כתב שמדובר על "קביעת מוות" נכתב כי הגיע לזירה עוד בשעה 17:41. בשעה 17:53 קיבלה ע.ד מכב"א דיווח מהשטח לפיו "כלל הלכודים במנות [צ"ל 'במונית', הערה שלי, ג.ס.ב.] – 4 הרוגים חולצו".

63. את הודעות הפטירה של המנוחים מילאה הרופאה הצבאית, אשר הגיעה לזירת התאונה, בהתאם לעדותה, לאחר שכבר היו במקום רכבי חילוץ ורכבי מד"א אשר כבר סידרו את הנפגעים מהתאונה בשורה (עמ' 28 ש' 26-39 לתמליל). הרופאה הצבאית הסבירה מתי מילאה את תעודות הפטירה: "אחרי שבסבב הראשון לא היה להם סימני חיים, כן, וגם בסבב השני לא היה להם סימני חיים, בדקתי פעמיים" (עמ' 31 ש' 11-12 לתמליל). עוד הבהירה: "כשאני הגעתי לא היו להם סימני חיים, ואני לא עשיתי איזה שהן פעולות החייאה" (עמ' 32 ש' 6 לתמליל).

64. בנוסף נחקר העד א.א, מתנדב באיחוד ההצלה בתור חובש שהגיע לזירת התאונה ראשון. בעדותו תיאר העד את מה שראה כשהגיע לזירה: "... הגעתי לשמה ראשון למקום האירוע, עדיין היו ילדים בתוך האוטובוס, עדיין זה הייתה הזירה ממש ברגעים הראשונים שלה אחרי שהיא קרתה... אז הגעתי למונית, אני רואה את הנהג של המונית שהוא עדיין, שהוא היה בהכרה, הוא עדיין ישב על המושב של, ישב על כיסא הנהג, ושאר הרכב היה מעוך, כל האנשים שם היו מחוסרי הכרה, מהסתכלות, אנשים לא מגיבים, לא, לא מתקשרים. באותו רגע הגיע אמבולנס כונן של ---... הוא הוציא את המיטה, הוא אמר לי א' מה לעשות? אמרתי לו בוא, יש לנו פה בן-אדם אחד בהכרה, את הנהג, תביא ציוד נוציא אותו, ציוד הכוונה להביא אלונקה, כיסא של האמבולנס, להוציא אותו מהרכב. תוך כדי שהוא מביא את, את הדברים שמתי כפפות, נכנסתי לתוך, עליתי על המכסה מנוע של הרכב, והתחלתי לבדוק דופק לאנשים לראות מה קורה. בגדול באירוע כזה אנחנו לא אמורים לעשות, באירוע שהוא אירוע רב-נפגעים, לא בודקים דופק, פשוט מטפלים באנשים שרואים שהם חיים, ומטפלים בהם, לא מטפלים באנשים שהם מחוסרי הכרה. כל מה שהיה ברכב היה בלי דופק". (עמ' 6 ש' 12-29 ועמ' 7 ש' 1-3 לתמליל). בהמשך עדותו תיאר המתנדב כי לא היה דופק לאף אחד מנוסעי הרכב למעט לנהג, שהוצא מהרכב להמשך טיפול, ותיאר זירת פגיעה קשה עם תיאורים קשים של הנפגעים, בעיקר האישה (עמ' 7 ש' 22-33 לתמליל). בנוסף, תיאר העד את מצבה של המנוחה (התיאור שיובא להלן הוא תיאור קשה): "...הוא (הכוונה לנתבע, ג.ס.ב.) הלך לכיוון המזרחי של הרכב, בעצם איפה שהיה את הגופה, את האישה שהייתה ברכב, ישבה במושב האחורי, ובגלל המעיכה שהייתה אז חצי מהגוף של האישה פשוט יצא מהצד השני של, מהחלון האחורי של הרכב. היה שלולית של דם וכל מיני חלקי גוף על הרצפה, ופשוט הוא דפק על, על השלולית של הדם, ואז הבנתי שכנראה שזה לא סתם נוסעים, כאילו דברים נופלים במוח, ראיתי גם סלקלים, ואז, היה פה, היה הבנה שאולי זה לא סתם נהג מונית" (עמ' 8 ש' 1-19 לתמליל).

65. העד מ.ג הפרמדיק ומי שמילא את דו"ח מד"א על כל אחד מארבעת הנפגעים, שצורף כנספח 2 לתיק המוצגים של הנתבע, העיד כי:

    "ש: עכשיו, כשאתה כותב בדו"ח שלך, בכל הדוחות למעשה. בכל אחד מהדוחות אתה כותב באנמנזה. אתה כותב בהתחלה, בשורה הראשונה, קינימטקיה קשה, כמו שהעדת, נמצאה ללא רוח חיים. למעשה אתה כותב את זה, זה משפט שחוזר על עצמו, בכל, בכל אחד מהדוחות, שנמצאה או נמצא ללא רוח חיים. למה הכוונה שלך? כשאתה כותב נמצאה ללא רוח חיים?

    ת: שלי ברור שמה שאני רואה מול העיניים, זה בעצם הרוגים, שאין לי מה לעשות איתם כרגע" (עמ' 16 ש' 30-36 לתמליל).

66. בנוסף העיד העד ג' לגבי מצבם של הנפגעים: "פציעות כאילו גסות מאוד בגוף, כאילו עיוותים, כאילו פציעות חודרות בכל מי שנכח שם בתוך הרכב הזה, אתה מבין, שכאילו שאין לך, לא צריך להיות באמת פרופסור בשביל להבין שאין לי מה לעשות שם" (עמ' 17 ש' 33-35 לתמליל) ותיאר כי כאשר הגיע לזירת התאונה כבר ידע כי מדובר בגופות: "...אני כבר מגיע בידיעה שיש הרוגים, כשאני מגיע, אני, זה אחד פלוס אחד, אתה מבין שאין לך מה לעשות שמה, ואני יודע שאף אחד לא, לא ביצע בהם CPR, אף אחד לא, הם היו לכודים, כן? אז אף אחד לא באמת התחיל טיפול רפואי..." (עמ' 18 ש' 3-6 לתמליל).

67. לעניין סדר רישום הפטירה העיד הפרמדיק על מילוי דוחות מד"א: "אני באתי מכיוון --- והאמבולנס שלי היה כאילו בצד שמאלי של, של הגופות, אני ביקשתי שיביאו לי את המוניטור מהאמבולנס, כי זה לא דבר שאתה יורד איתו ראשון כאילו באירוע רב-נפגעים. ובגלל שזאת הייתה המשימה שלי אז ביקשתי שיביאו את, את המוניטור, ופשוט אליהם ניגשתי ראשונים, כאילו הם היו הכי קרובים זה לא, זה היה אקראי, זה לא היה מתוכנן" (עמ' 22 ש' 23-27 לתמליל). במסגרת עדותו מסביר העד כי הוא ביצע יחד עם הרופאה הצבאית את רישום המוות של הנפגעים, כאשר הנפגעים כבר היו בתוך שקיות. הוא מילא את הדו"ח הרפואי והיא את הודעות הפטירה, נוכח הבדיקות שערכו (עמ' 26 לתמליל).

68. כמו כן, העידה ג.ע, שעבדה אותה עת בכיבוי והצלה ומילאה את דו"ח כיבוי והצלה (נספח א' לתיק המוצגים של הנתבע). במסגרת עדותה העידה העדה כי הנפגעים דווחו כנפטרים, וכך העידה: "ב 17:53 שב 29/09, אני רשמתי שכרם 43, מדווח לי בקשר, שזה אותו קצין שהוא פיקד על ההתחלה של האירוע, הוא דיווח שכל הלכודים מהמונית שזה 4 הרוגים, חולצו. ועכשיו הם עברו למאמץ של חילוץ הלכוד מהאוטובוס, שזה היה יותר מורכב" (עמ' 41 ש' 37-39 לתמליל), עוד העידה: "הדיווח נפגעים שלנו היה 5 הרוגים" (עמ' 43 ש' 16 לתמליל).

69. בנוסף העיד העד ט.ר מכבאות ההצלה, ומי שהיה אחראי משמרת: "הם סיימו את הפעולות, אחרי, אין צורך פה לעוד חילוץ או כיבוי דברים כאלה, מה שאנחנו מחויבים, המשך אחריות שלא יהיה חס וחלילה עוד משהו, המשך טיפול של משטרת ישראל, זה מ.י . ואז אנחנו פה רושמים כמו שאתם רואים, סיכום פצועים שקיבלנו משם, זה, מה שהועבר לנו 5 אנשים זכרונם, זכרונם לברכה, זה ללא רוח חיים. זו התוצאה שאנחנו קיבלנו" (עמ' 47 ש' 28-32 לתמליל). עוד תיאר: "זה דוח נפגעים, מי שממלא את זה, מפקד האירוע עצמו שהיה בשטח, זה לא, יש הבדל בין משל"ט, מרכז כאילו מרכז שליטה, והצוותים שעבדו בשטח. אז כל אחד יש לו את הרובריקה שלו שהוא כותב. פה זה דו"ח אירוע, כמו שאתם רואים כולכם, ופה הוא מציין את התוצאה של מה שהיה בשטח. מחולצים, מתים, אז פה הוא מסמן לכם פה את המספר 5 בדוח, זה התוצאה שהייתה בשטח" (עמ' 48 ש' 1-5 לתמליל).

70. העד ת.ע, עובד כלוחם אש, תיאר: "... אני הגעתי צוות ראשון אחרי המפקד אשכול, זה קצין שהוא אחרי על התחנה שמה... חברתי לממ"ז שלנו, הוא נ.פ, מפקד המחוז שהוא היה שם... קיבלתי תמונת מצב ממנו, הוא אמר לי שיש הרוגים, איקסים ברכב מסוים, ועוד נהג של האוטובוס שהוא מתחת לאוטובוס. המשימה שלך עכשיו להוציא את ההרוגים מהרכב לטובת פינוי שלהם, אחרי זה אנחנו נתפנה לאוטבוס עצמו. זו המשימה שקיבלתי מהמפקד מחוז, לקחתי את הצוות שלי, התחלנו בפעולות חילוץ של האנשים שהיו ברכב, וזהו" (עמ' 50 ש' 7-15 לתמליל).

71. בתום עדויות העדים העידו התובעים והשיבו לשאלה היחידה שנשאלו כי כלל לא היו בזירת התאונה.

72. לאחר עיון בכל עדויות הצדדים, התרשמתי כי רישום שעת הפטירה שביצעה הרופאה הצבאית נעשה באופן טכני בלבד, כאשר עת היא הגיעה לזירת התאונה לא היו כבר האם והילדים המנוחים בחיים.

73. התרשמתי כי כל העדים שהיו בזירת התאונה העידו כי לא היו על האם והילדים המנוחים סימני חיים, וכבר המתנדב הראשון שהגיע לזירת התאונה התרשם כי אינם בחיים.

74. נוכח כל האמור לעיל, הרי שרישום המנוחה כאחרונה בסדר הפטירה בהודעות הפטירה בשעת כתיבתן על ידי היחידה המוסמכת לקובע מוות - רופאה - אין לו משמעות מכרעת כפי שטענו התובעים, ויש לקבוע את חלוקת העיזבון בהתאם לסעיף 9 לחוק הירושה.

75. סעיף 68(א) לחוק הירושה קובע "עובדת מותו של אדם וזמן מותו טעונים הוכחה בתעודת מוות או בהצהרת מוות, זולת אם התיר בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להוכיחם באופן אחר", התרשמתי כי כאן מתקיימים טעמים כאלה, כאשר תיעוד השעה בתעודות הפטירה אינו מבוסס על ממצאים רפואיים וסותר את מצב המנוחים אל נכון לפחות חצי שעה לפני כתיבת הודעות הפטירה. כאמור בשום דו"ח רפואי או עדות לא נטען כי בוצעו פעולות החייאה במנוחים.

76. לאור כך, אין בידי לקבוע בוודאות מי מן המנוחים נפטר קודם – האם או הילדים – ועל כן חל סעיף 9 לחוק הירושה.

77. ביישום סעיף 9 לחוק הירושה: הנתבע – בן הזוג והאב – הוא "יורש ודאי" הן במקרה שבו האם נפטרה ראשונה (אז הוא יורש אותה ואת הילדים) והן במקרה שבו נפטרה אחרונה (אז האם ירשה את הילדים – והוא יורשה יחד עם הוריה). לעומת זאת, הורי המנוחה הם "יורשי ספק" – כיוון שירושתם תיתכן רק אם הילדים מתו ראשונים והאם אחרונה.

    "... מה קורה הלכה למעשה במקרה זה? אנו פונים לסעיף קטן(א)(1) והתשובה ברורה: יוסף וראובן יורשים את הכל ויהושע איננו יורש מאומה כיוון שהכלל הוא ״היה אחד התובעים יורש־ודאי ותובע אחר הוא יורש־ספק, עדיף התובע שהוא יורש־ודאי״ — היינו תביעת יורש־ודאי עדיפה על זאת של יורש־ספק ולכן הוא ורק הוא (או הם) יורשים את עיזבון המת" (ש' שילה, עמ' 109, ראו לעיל, ההדגשה אינה במקור, ג.ס.ב.).

78. לפיכך, בהינתן אי-ודאות לגבי סדר הפטירה, אם בכלל קיים סדר פטירה, והיות הנתבע יורש ודאי לעומת התובעים שהנם יורשי ספק – גוברת זכותו של הנתבע לעיזבון, לפי לשון סעיף 9(א)(1) לחוק הירושה, והתובעים אינם יורשים דבר לפי סעיפים 10 עד 12 לחוק הירושה.

    סוף דבר

79. מהראיות שהוצגו לפניי אני קובעת כי שעות הפטירה, שנרשמו בדיעבד בהודעות הפטירה, אינן מכריעות בשאלה מי מהמנוחים נפטר קודם, והתובעים לא הרימו את הנטל להוכיח גרסתם העובדתית שבבסיס טענתם המשפטית. משכך, ובהתאם לסעיף 9 לחוק הירושה ולפסיקה הרלוונטית, אין לתובעים זכות ירושה כיורשי המנוחה ולא כיורשיה כיורשת את ילדיה, וצווי הירושה ניתנו כדין.

80. אשר על כן, אני דוחה את הבקשות לביטול צווי הירושה.

81. חרף הנסיבות הקשות של תיק זה, ונוכח התרשמתי כי ההכרעה בתיק זה הינה חד משמעית, וללא סיבה של ממש התובעים ניהלו את ההליך נגד הנתבע, על כל המשתמע מכך, אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עוה"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כדין. התשלום יבוצע לידי בא כוחו של הנתבע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית שקלית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חלק מתשלום זה הינו עבור הוצאות העדים אשר העידו לפניי.

82. פסק הדין יהיה מותר לפרסום, לאחר השמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה, לא לפני 10 ימים ממסירתו לב"כ הצדדים.

    המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור התיקים.

     

    ניתן היום, א' תמוז תשפ"ה, 27 יוני 2025, בהעדר הצדדים.