אורבך נ' עיריית ירושלים

עתירה מנהלית (אשר הוגשה כתובענה) בגדרה מבקש העותר, מר ישראל אורבך, להורות למשיבה, עיריית ירושלים, להשיב לו סכום משוער של 2,200 ₪ ששילם כדמי ארנונה בסוף שנת 2021 ובחלק משנת 2022, בתוספת פיצוי בגין עגמת נפש ודמי טרחה. העותר טוען כי שילם סכומים אלו על אף שבמועדים הרלוונטיים כבר לא התגורר בנכס, וכי המשיבה סירבה לעדכן את עזיבתו או להעניק לו הנחת סטודנט רטרואקטיבית. מנגד, המשיבה עותרת לדחיית ההליך על הסף ולגופו, בין היתר בשל חוסר סמכות עניינית, היעדר מסירת הודעה כדין על חדילת חזקה, ואי-מיצוי הליכים.

דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ואי-מיצוי הליכים מנהליים. טענתו המרכזית של העותר לפיה לא החזיק בנכס החל מיום 30.9.2021 ("אינני מחזיק") מסורה על פי חוק לסמכותם הייחודית של גופי הערר, כקבוע בסעיף 3(א)(3) בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 (להלן - "חוק הערר"). הלכה פסוקה היא כי כאשר קבע המחוקק מפורשות דרך ייחודית לערעור או השגה על החלטה כלשהי, אין הנישום יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 799-800 (1992); ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד מו(4) 778, 782 (1992)).

אמנם, לבית המשפט נתון שיקול דעת להתיר העלאת טענת "איני מחזיק" בפניו, אולם הדבר ייעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית מיוחדת או בשאלות משפטיות עקרוניות וחשובות, ולא במחלוקת עובדתית וטכנית התחומה לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה (רע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ (3.6.2008); ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 779 (2002)). בענייננו, מדובר בפנייה שגרתית ובשאלה עובדתית פרטנית שאין כל הצדקה לסטות עבורה מהמסלול הסטטוטורי המקובל. יוער כי אף בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, בפסק דינו מיום 23.7.2025, הורה על מחיקת תביעת העותר באותו עניין בדיוק בשל היעדר סמכות עניינית.

לגופו של עניין, חבותו של העותר בארנונה שרירה וקיימת בהתאם להוראות הדין. על פי סעיף 325 בפקודת העיריות [נוסח חדש], אדם שחדל להיות מחזיק בנכס חב בשיעורי הארנונה כל עוד לא מסר הודעה בכתב על כך לעירייה, שכן החבות בתשלום מסתיימת עם משלוח ההודעה ולא עם חדלות החזקה בפועל (עת"מ (ת"א) 2278/06 ידגר יעקב נ' עיריית ת"א (12.8.2007)). העותר לא מסר הודעה בזמן אמת על חדילת החזקה, אלא הגיש בקשה לחילופי מחזיקים רק ביום 8.9.2022, כעבור כשנה מהמועד הנטען לעזיבתו, ועל כן חבותו נמשכה כדין עד למועד מסירת ההודעה בפועל.

כמו כן, בקשתו של העותר מיום 8.2.2022 לקבלת הנחה בארנונה לשנת 2020 נדחתה כדין, שכן בהתאם לדין לא ניתן לקבל הנחה רטרואקטיבית על פי מבחן הכנסה. מעבר לכך, המשיבה פעלה לפנים משורת הדין, ולאחר קבלת אישור מכלל השותפים בדירה, ביצעה ביום 19.2.2024 החזר כספי לעותר בסך של 1,355.36 ₪, המהווה את מלוא יתרת הזכות שהייתה קיימת בחשבון. לפיכך, לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיבה, ואף לא הוכח כל נזק בר-פיצוי המקים עילה לסעד המבוקש.

מובן שאין באמור כדי לגרוע מזכות העותר לנסות להיפרע את הסכום אותו הוא חייב לשלם למשיבה בגין התקופה בה לטענתו לא התגורר בדירה, מאותם אלה שלטענתו כן התגוררו בדירה.