ת"מ 27537-02-14 קדאח נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "בקעת בית הכרם" 24 יולי 2014

בפניי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך דין לאחר שהרשות הגישה הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

1.המבקש הגיש ביום 13.2.14 תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית בטענה כי המשיבה גובה אגרת "הקמת גדר" במקרים בהם התבקש היתר לבנין חדש או לתוספת לבנין קיים, שלא כדין, ובניגוד להוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות").

בכתבי הטענות עתר המבקש לסעד הצהרתי, לצו עשה להפסקת הגבייה, וכן להשבת הכספים שנגבו ביתר בשנתיים שקדמו להגשת התובענה. לטענתו, סכום תביעתו האישית הינו 43.2 ₪; סכום התובענה הייצוגית הוערך על ידו בסך של 252,000 ₪.

2.ביום 11.5.14 הגישה המשיבה הודעת חדילה. בתצהיר של מהנדס המשיבה אשר צורף להודעת החדילה, צוין כי מדובר בטעות בתום לב משום חוסר מודעות להוראה הספציפית שבתקנות, וכי מיד עם היוודע הדבר "הועדה הפסיקה לגבות אגרה עבור הקמת גדר, כאשר הגדר נלווית לבניין חדש או לתוספת לבניין קיים וכלולה בהיתר הבניה בעבורם".

3.בתגובתו להודעת החדילה הסכים המבקש להודעת החדילה, בכפוף לטענתו כי התצהיר שצורף להודעה לאקוני ואינו מתייחס לאותם המקרים בהם המשיבה הנפיקה הודעת חיוב לאזרח וזה טרם הסדיר התשלום. משכך סבור המבקש כי על המשיבה להגיש הודעת הבהרה בה היא תציין כי תחדל מהגבייה ולא רק מהחיוב.

עוד ביקש המבקש כי ייפסק לטובתו ולבא כוחו גמול ושכר טרחה ראויים בשים לב לשיקולים שהתווה המחוקק: התועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה - לטענתו, רק כתוצאה מהגשת התובענה חדלה המשיבה מגביית היתר; החשיבות הציבורית בהפסקת גבייה בלתי חוקית על ידי הרשות; המבקש נטל על עצמו סיכון ממשי כי יאלץ לשאת בהוצאות ניכרות במידה והתובענה תידחה; בא הכוח המייצג השקיע ידע וזמן בניסוח כתבי בי-הדין.

4.בתגובתה ציינה המשיבה כי הסכום שהוערך על ידי המבקש כסכום אשר גבתה המשיבה ביתר (252,000 ₪) אינו עולה בקנה אחד עם הסכום שנגבה על ידה בפועל. לטענתה, הסכום שנגבה ביתר עולה כדי 16,500 ₪ בקירוב בלבד, זאת על בסיס שיעור האגרה שנגבתה בשנים 2012 ו- 2013, מספר האישורים שניתנו בשנים אלו ובכללם האישורים שכללו הקמת גדר, וכן היקף הבניה. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי גביית היתר על ידה ארעה בטעות ובתום לב; הציבור הנפגע הינו כ- 180 מבקשי היתרים ולא כ- 4,000 כפי שהעריך המבקש; טרם הגשת התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית לא פנה המבקש אל המשיבה - פניה שהייתה מביאה להפסקת הגבייה ביתר לאלתר. בפנייתו הישירה אל בית המשפט, ביקש המבקש להתעשר על חשבון הקופה הציבורית על ידי קבלת גמול ושכר טרחה. מוסיפה המשיבה וטוענת כי נוכח שיעורו הנמוך של הסכום שנגבה ביתר, לא היה מקום לעשות שימוש בכלי התובענה הייצוגית, ומכל מקום נוכח ההלכה הפסוקה, הגמול ושכר הטרחה במצטבר לא יכולים לעלות על 20% מסך הגבייה ביתר, שהם כ- 3,500 ₪ בענייננו.

5.בתשובתו לתגובה לא חלק המבקש על שיעור הסכום שנגבה ביתר ועל דרך חישובו, כפי שאלו הוצגו על ידי המשיבה, אלא ביקש להפנות שוב להלכה הפסוקה וטען כי הסכום שנגבה ביתר אינו השיקול היחיד, בעת קביעת גמול ושכר טרחה.

דיון והכרעה