ת"מ 18031-01-14 מ.ג.ע.ר. - מרכז גביה ממוחשבת בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור

1.זו תובענה מינהלית, שעניינה פיצויים עקב מכרז.

2.ביום 23.7.09 פרסמה הנתבעת מכרז 10/2009 לניהול ותפעול שירותי גבייה. כשנפתחה תיבת המכרזים היו בה שתי הצעות, הצעת התובעת והצעת מילגם שירותים לעיר בע"מ. הצעת התובעת נקבה בשיעור עמלה של 1.5% בעוד הצעת מילגם נקבה בשיעור של 1.8%. למרות שהצעתה היתה הזולה יותר, לא זכתה התובעת במכרז. לטענת התובעת, חברי ועדת המכרזים חיפשו דרכים לשנות את הוראות המכרז בדיעבד, למרות חוות דעתו של היועץ המשפטי שלא ניתן לעשות זאת, על מנת להנציח את המצב, שבו מילגם מספקת לנתבעת את השירותים האלה.

3.לטענת התובעת, קבלה הנתבעת מהיועץ המשפטי שלה חוות דעת מטעה ומוטעית, כי "קיים חשש ממשי מפני ניגוד עניינים בפעילות חברת מגער, אם וזו תוכרז כזוכה במכרז". זאת משום שהיא מספקת שירותי גביה לתאגיד המים משאבי מים פרדס חנה כרכור בע"מ. למרות שהצעת התובעת נמצאה טובה וזולה יותר על ידי הגורם המקצועי, שהוא גזבר המועצה, הוכרזה מילגם כזוכה במכרז, משני נימוקים: האחד, שמילגם עובדת כיום במועצה, והשני, חשש לקיומו של ניגוד עניינים בין עבודתה בתאגיד המים לעבודתה עבור המועצה הנתבעת.

4.התובעת לא השלימה עם תוצאה זו, והגישה עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה, אשר נדונה בפני השופטת ברכה בר זיו, בה טענה בין היתר, שלא נערך לה שימוע כדין טרם קבלת ההחלטה. בעקבות הגשת העתירה, הסכימה הנתבעת לערוך לתובעת שימוע, וכך החליט גם בית המשפט. נערך לתובעת שימוע ביום 15.4.10, ובעקבותיו שבה הנתבעת והכריזה על מילגם כזוכה במכרז.

5.התובעת שבה ופנתה לבית המשפט לעניינים מינהלים, והפעם נדונה עתירתה בפני השופט רון סוקול. בית המשפט דחה את העתירה וקיבל את הטענה שניגוד העניינים של התובעת פוסל את הצעתה.

6.התובעת ערערה לבית המשפט העליון, ולטענתה התקבל הערעור בשאלת ניגוד העניינים, ונקבע שלא היה מקום לפסול את הצעת התובעת עקב ניגוד עניינים. יחד עם זאת, לא ניתן הסעד של הכרזה על זכיית התובעת במכרז, משום שהוא עומד להסתיים בקרוב. על כן נקבע שעל הנתבעת לפרסם מכרז חדש בתום 3 שנים מנובמבר 2009.

7.הנתבעת פרסמה מכרז חדש, 23/2012 ולטענת התובעת באופן "מפתיע" זכתה מילגם גם הפעם, כאשר הפער בין התובעת למילגם נובע מתנאי איכות בלתי סביר ופסול הנוגע ל"נסיון קודם עם המועצה" שחסר לתובעת. להסיר ספק, התובעת אינה תובעת בשל אי זכייתה במכרז 23/2012, וטענותיה בענין זה נועדו כנראה רק לפאר את כתב תביעתה. התובעת תבעה מתן חשבונות וחיוב הנתבעת בתשלום סך 2,291,518 ₪, פיצויי קיום על אי זכייתה במכרז, לפי חישוב ל- 5 שנים.

8.בכתב הגנתה טענה הנתבעת, שהתובעת לא ציינה בעת הגשת הצעתה, שהיא מעניקה שירותי גביה לחברת משאבי מים, למרות שהיה עליה לחתום על הצהרה בדבר התחייבות למניעת ניגוד עניינים. מדובר בקהל חייבים זהה, ותחרות בין המועצה לתאגיד המים על גביית חובות מאותם חייבים, כאשר התובעת צפויה לקבל עמלה של 2.625% ממשאבי מים לעומת 1.5% מהנתבעת. לאחר השימוע שנערך לתובעת, נמצא שהחשש מפני ניגוד עניינים לא הוסר, ואף התחזק, עקב החשש שהתובעת תעדיף לגבות עבור משאבי מים המשלמת לה עמלה גבוהה יותר, אגרסיביות יתירה של התובעת בגבייה עבור משאבי מים, פער קטן יחסית לעומת ההצעה של מילגם, וחשש מפני משלוח התראות יתירות המזכות בעמלה נוספת, למרות שיעור העמלה הנמוך יותר. על כן, נבחרה הצעת מילגם כזוכה במכרז.

9.לטענת הנתבעת, בית המשפט לעניינים מינהליים התמקד בחשש לניגוד עניינים ולכן לא דן בשיקולים האחרים. גם הערעור לבית המשפט העלין התמקד בכך. בית המשפט העליון קיבל את הקביעה שיש חשש לניגוד עניינים, אך לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה קבע, שניתן להסיר את החשש על ידי גיבוש קריטריונים. הנתבעת טענה שלא ניתן לאיין את החשש מניגוד עניינים בהסתמך על קריטריונים שינוסחו בעתיד, ואז החליטה הממשלה על כללים במקרה שתאגיד המים הוא בבעלות העיריה, דבר שאינו מתקיים במקרה זה. בסופו של דבר, התקבל ערעורה של התובעת באופן חלקי, כאמור.