ת"ט 9609-12-14 תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' שאהין

1.ראשיתו של הליך זה בהתנגדות לביצוע שטר שהוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 18-11173-14-9 בלשכת ההוצאה לפועל בראשל"צ (להלן: "תיק ההוצל"פ"), כאשר, בבסיס ההתנגדות נטענה טענת זיוף חתימתו של הנתבע על גבי שטר החוב מס' 0766 (להלן: "שטר החוב") אצל התובעת- מושא הליכי ההוצאה לפועל. על יסוד טענה זו, שיסודה בסעיף 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש], הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ניתנה לנתבע הרשות להתגונן, וההליך הועבר להידון בסדר דין מהיר.

2.לטענת התובעת, ביום 3.8.2012, הגיעו הנתבע עם שני שותפיו לחברת ס.ש.ס שירותי מסעדות בע"מ (להלן: "החברה"), צחי סהרגני ועדי סהרגני לאכסניית צבר באילת, שם נפגשו עם מר ציון איפרגן, מנהל מכירות מטעם התובעת (להלן: "מר איפרגן"), שכן ביקשו להתקשר עם התובעת לצורך רכישת מוצרים שונים ממנה. באותו מעמד, החתים מר איפרגן את שלושת השותפים בחברה, כולל הנתבע, על שטר חוב, כתב התחייבות וערבות על בקשה לפתיחה/ עדכון לקוח, שהינם המסמכים הנדרשים לבקשה לפתיחת לקוח חדש. מר איפרגן, זיהה את שלושת החותמים באמצעות תעודות הזהות שלהם, כאשר תעודת הזהות של החותמים צולמה על ידי מר איפרגן. שני הערבים הנוספים ושגם הם חייבים בתיק ההוצל"פ, לא הגישו התנגדות לחובם. התובעת טענה, כי במהלך החודשים 3-7/2013, רכשה ממנה החברה מוצרים ונותרה חייבת בגינם סך של 28,166.70 ₪, כאשר סכום החוב שבתיק ההוצל"פ עומד, נכון ליום 11.1.2016, על סך 40,577.62 ₪.

3.לטענת הנתבע, מעולם לא חתם על שטר החוב דנן לטובת התובעת, לא כאורגן של החייבת מס' 1 בתיק ההוצל"פ, החברה ולא כערב אישית. בנוסף, מכחיש הנתבע את יתרת החוב הנטענת ע"ס 33,792 בתיק ההוצל"פ שכן מעולם לא קיבל הוא או מי מטעמו כל סחורה מהתובעת. זאת ועוד כנגד החברה, ניתן במסגרת תיק פר"ק 22057-11-13 צו פירוק ע"י ביהמ"ש המחוזי בנצרת, משכך, את יתרת החוב המוכחש, יש לברר מול המפרק הזמני של החברה, עו"ד זיו אגמון.

4.הראיות והתצהירים שהוגשו על ידי התובעת הינם כדלקמן: תצהיר עדות ראשית מטעם גב' תמר שניר המשמשת כאחראית טיפול משפטי אצל התובעת (להלן: "גב' שניר"), בו פרטה היא את נסיבות ההתחייבות מושא ערבותו של הנתבע וכן, תיארה את הפרוצדורה של מתן אשראי אצל התובעת באשר לאספקת סחורה, אשר במסגרתה התובעת נוהגת להחתים שטר חוב וכתב התחייבות, אשר מהווים בטוחה לתשלום בעבור הסחורה שתסופק לבית העסק . התובעת צירפה לתצהירה טופס בקשה לפתיחת לקוח (ת/1); העתק שטר החוב (ת/2); העתק כתב התחייבות וערבות (ת/3); העתק חשבוניות מס (נספחים ת/4 –ת/11), והעתק כרטסת הנה"ח (נספח ת/12).

בנוסף, התובעת הגישה מטעמה, תצהיר של מר ציון איפרגן, המשמש כמנהל מכירות בתובעת (להלן: "מר איפרגן"), ושהינו מי שהחתים את הנתבע על שטר החוב ועל כתב הערבות , לאחר שזיהה אותו באמצעות תעודת הזהות שלו.

5.הנתבע מצידו הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על עיקרי טענותיו, כי חתימת הערבות האישית על שטר החוב אינה חתימתו, וכי ככל הנראה זויפה וכי מעולם לא חתם כערב על שטר החוב לטובת התובעת, לא כאורגן של החברה ולא כערב אישית. בנוסף, טען כי אין כל אסמכתא לחוב הנטען, וכי האסמכתאות שהוגשו מטעם התובעת מוכחשות , שכן מעולם לא קיבל הוא או מי מטעמו, סחורה כלשהי מהתובעת. לסיום טען, כי את יתרת החוב המוכחשת יש לברר מול המפרק הזמני של החברה.

6.בישיבת הראיות נחקר הנתבע על תצהירו. מטעם התובעת נחקרו מר איפרגן וגב' שניר על תצהיריהם וכן העיד מר צחי סרהנגי (להלן: "מר סרהנגי"), שהינו אחד משני הערבים הנוספים החתומים על שטר החוב.

7.הנתבע טען בחקירתו הנגדית, כי הוא ומר סרהנגי היו מורשי חתימה מטעם החברה, אולם הכחיש כי פגש את מר איפרגן (ע' 4 ש' 12-14 לפרוטוקול), וטען בנוסף, כי רואה לראשונה את מסמך ההצטרפות של החברה כלקוחה לתובעת (ת/1 - ע' 2 ש' 11, 15, 20 לפרוטוקול). הנתבע העיד, כי בעת הקמת החברה מסר את תעודת הזהות שלו שמר סרהנגי על מנת שיצלמה, ואין הוא יודע מה צילם (ע' 2 ש' 29 לפרוטוקול). הנתבע מסר, כי תבע את מר סרהנגי על גניבת כספים וכי הוא הוצא בשנה האחרונה מהאפשרות לחתום על מסמכים (ע' 2 ש' 31-32; ע' 3 ש' 20-23 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית המשפט הבהיר הנתבע, כי החברה נסגרה ביום 1.11.2013, וכי הוצא מענייניה בתחילת 2013 (ע' 4 ש' 27-28; ע' 5 ש' 1). ואולם שב וטען, כי אינו חייב מאומה לתובעת, שכן הוא לא חתום על ההסכם מושא התביעה, שנחתם בשנת 2012 (ע' 5 ש' 3 לפרוטוקול).

8.מר איפרגן שנחקר מטעם התובעת, העיד כי נפגש עם שלושת בעלי המניות בחברה, כולל הנתבע, באילת ביום שישי בשעה 10:00, וכי זיהה אותם על פי תעודות הזהות שלהם, ושלושתם חתמו לפניו, בשם החברה על הסכם ההתקשרות עם התובעת (ע' 6 ש' 5-6, 11 ; ע' 7 ש' 22-24 לפרוטוקול).