ת"ט 8467-01-15 פלורה ששון נ' אשר פדלון

בפני התנגדות שהגישה המבקשת לביצוע שטר – שטר חוב שהוגש לביצוע על ידי המשיב.

המבקשת טוענת, בתמצית, כי מדובר בשטר עליו חתמה כערבה להבטחת התחייבותם של אחרים במסגרת הסכם שכירות עם המשיב. לטענת המבקשת, לא נמסרה לה אזהרה עם פתיחת ההליכים כנגדה, הוטל עיקול על חשבונה בסך העולה על סכום השטר וממילא החוב הקיים בפועל, ככל שהוא קיים, אינו עולה כדי סכום השטר. עוד נטען כי החייבים העיקריים שילמו את מרבית החוב ותקבולים אלו לא דווחו לתיק ההוצאה לפועל על ידי המשיב. כן הועלו טענות לגבי מועד הגשת ההתנגדות (שהוגשה, לכאורה, באיחור).

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 19.7.15 ובראשיתו העלה ב"כ המבקשת גם טענה בדבר הסמכות המקומית לדון בתובענה זו, אשר אמורה להיות בבית המשפט במחוז תל אביב (לאור מקום ביצוע העסקה) או בראשון לציון (נוכח מקום מגוריה של המבקשת).

ב"כ המשיבה ציין כי המבקשת לא עתרה להזמין לדיון את השליח, לחקירה, ומשכך יש לראות את האמור בתצהירו כאילו לא נסתר וביקש לדחות את הטענות בדבר הסמכות המקומית.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב"כ המבקשת חזר וטען כי המבקשת הינה אישה מבוגרת הסובלת מבעיות רפואיות שונות וכי לא ידעה כיצד עליה להתנהל במסגרת הליכי ההוצל"פ שנפתחו. עוד נטען כי יש לה טענות טובות כנגד תקפותו של השטר נוכח הפגמים שנפלו בו, לטענתה.

ב"כ המשיב טען, מנגד, כי הבקשה הוגשה באיחור – איחור ניכר אם יימנה המועד ממועד מסירת האזהרה (על ידי השליח שלא הוזמן לחקירה ושגרסתו לא נסתרה) ואיחור מעט קצר יותר, אך עדיין איחור, אם יימנה המועד מתאריך יפוי הכוח שנמסר לב"כ לשם טיפול בתיק. לעמדת ב"כ המשיב, לא הוצג כל טעם, ובוודאי לא טעם מיוחד, לאיחור. עוד נטען לעניין העברת הנטלים במסגרת דיני שטרות וכי למבקשת אין כל טענת הגנה.

דיון

ראשית, בשאלת הסמכות המקומית, הרי שתקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי אחת החלופות לעניין סמכותו המקומית של בית המשפט (ולמעשה, הראשונה שבהן) היא כתובתו של הנתבע. המבקשת מתגוררת בראשון לציון ומשכך – הסמכות המקומית היא לבית משפט השלום במחוז מרכז, ובית משפט זה אינו נעדר סמכות מקומית לדון בתיק ולא מצאתי להורות על העברת הדיון.

בהערת אגב יצוין כי הסמכות להורות על העברת דיון בתיק בין בתי המשפט בתוך המחוז מסורה לנשיאת בית המשפט השלום במחוז מרכז.

באשר לשאלת המועד הרי שדומה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקשת אכן איחרה במועד הגשת ההתנגדות. האם יש להתיר לה את הגשת ההתנגדות במועד המאוחר בו הוגשה?

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.