ת"ט 7681-05-16 עירית נתניה נ' זניובקא

המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה לסכום קצוב בשל חוב ארנונה.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע התביעה.

הדיון בהתנגדות נקבע ליום 21.9.16 בשעה 09:20, אולם בהעדרו של המבקש, בשעה 09:31, נדחתה ההתנגדות.

בפני בקשת המבקש לביטול ההחלטה הדוחה את ההתנגדות, משני טעמים:

האחד – הצדקה למחדל, מחמת השתהות בכניסה להיכל בית המשפט, לצורך בדיקה בטחונית;

השני – סיכויי ההצלחה של המבקש בהגנתו, מחמת מחדלי המשיבה.

לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי החשוב יותר הינו המרכיב השני בבקשה, קרי – סיכויי ההצלחה בהגנה. אני סבורה, כי טענות המבקש בהתנגדותו אינן מקימות לו הגנה. טוען המבקש, שהינו בעל הזכויות בנכס המקרקעין נושא החוב, כי לא ניתן היה להשתמש בדירה למגורים, בשל מצבה הפיזי, עקב חדירת נזילות מהדירה בקומה שמעל לדירתו. לשיטתו, פניות אינספור למשיבה, לטפל בבעיה מול בעלי הנכס המזיק, שאף פוצל לדירות משנה, שלא כדין, לא צלחו. המשיבה התעלמה מחובתה לטפל בכך.

בכל הכבוד, דין טענה זו להידחות.

ראשית, אף אם הדירה אינה ראויה למגורים, בשל מצבה הפיזי, היה על המבקש להראות כי הודיע על כך כדת וכדין למשיבה, בכתובים, תוך בקשה להפסיק את חיוב הארנונה, או ליתן פטור מתשלום ארנונה. המבקש אינו טוען ואינו מוכיח שעשה כן.

שנית, המבקש הגיש השגה על החיוב בארנונה אשר נדחתה. תרופתו, איננה בהליך זה, כי אם בהגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגתו. לא ניתן לעקוף את ההליך התקין לערור על הארנונה, בהליך שלפני. הלכה היא כי יש למצות את טענות ההשגה על החיוב בארנונה או על חישובה, בדרכים החוקיות שנועדו לכך (חוק הרשויות המקומיות (ערר על ענייני ארנונה), התשל"ו – 1976).

שלישית, לא ברור מנין למשיבה סמכות לפעול כנגד בעליה זכויות בנכס בקומה העליונה לעניין חלוקת הדירה לדירות משנה, ונראה כי המבקש מערב מין שאינו במינו, שכן עניין זה מסור לסמכותה של הוועדה לתכנון ובניה, שהיא אכן גוף נפרד וישות משפטית שונה. אף לא ברור כיצד יש באי חוקיות זו כדי להשפיע על חובתו של המבקש לשלם ארנונה בגין הנכס שבבעלותו.