ת"ט 62136-12-16 בנק אגוד לישראל בעמ נ' לוי

הבקשה

1.לפני בקשת להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר על סך של 17,500 ₪ ז.פ 31/03/16 שהגיש המבקש.

2.המבקש התייחס בהרחבה בתצהיר התמיכה לבקשה את עניין הארכת המועד, אולם לא ציין בתצהיר את נימוקיי ההתנגדות לביצוע השטר. ב"כ המבקש אשר נטל על עצמו את ייצוגו המשפטי של המבקש ערב הדיון, הגיש לבימ"ש ערב הדיון, הודעה על צירוף תצהיר משלים וכן תצהיר משלים.

הדיון בבקשה

3.התקיים לפני דיון במסגרתו הסכימו הצדדים בהמלצת בימ"ש כי התצהיר המשלים יתקבל לתיק וייחשב כהתנגדות לביצוע השטר בכפוף לתשלום הוצאות לב"כ המשיב. במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

הארכת המועד להגשת בקשת התנגדות

4.לאור ההסדר הדיוני בין הצדדים, נזנחה למעשה הסוגיה של הארכת המועד והמבקש לא נחקר בעניין זה. בנסיבות אלו, אין עוד צורך להכריע בנכונות טענותיו של המבקש לגבי תקינות האישור על מסירה האזהרה אליו ואני מאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל.

המסגרת המשפטית לעניין בקשת רשות להתגונן

5.לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון ההתנגדות לתביעה השטרית , כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

6.ככלל, ניתן לומר כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה: מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני התביעה; לא הייתה כזו, או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא ייתן לו רשות להתגונן.

7.בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "