ת"ט 60147-12-13 אש אחריות שיקום נזקים בע"מ נ' ברפמן

התנגדות לביצוע שטר.

1.המשיבה הגישה לביצוע ללשכת ההוצל"פ בחיפה שיק שסכומו 103,800 ₪ שמשכה המבקשת לפקודתה. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטר וכפרה אף בסמכות המקומית. בהסכמה הועבר הדיון בהתנגדות לבית משפט זה.

2.תמצית התנגדותה של המבקשת, כמפורט בתצהירה, הוא זה: שריפה אירעה בביתה בהרצליה בחודש דצמבר 2012. מהנדס מטעם עיריית הרצליה קבע כי בעקבות השריפה הפך הבית מסוכן לציבור ומחייב שיקום קונסטרוקטיבי של גג הבית. המבקשת, שבוטחה מפני נזקי שריפה בחברת ביטוח "הפניקס" פנתה לחברת הביטוח, וזו הפנתה את המבקשת למספר קבלנים, ביניהם המשיבה. המבקשת התקשרה עם המשיבה בהסכם ביום 2.1.13 בהתאם לכתב כמויות שנערך בידי מהנדס מטעם הפניקס. המשיבה כשלה בביצוע העבודה, נטען, עד שהמבקשת כבר ביקשה לבטל את ההתקשרות עם המשיבה. לאחר שיח ושיג נחתם ביום 3.3.13 הסכם (נספח ו' לתצהיר) שעניינו השלמת ביצוע עבודות מסוימות בתוך שבוע ימים והמצאת אישור מהנדס על תקינות העבודה והסרת סכנת ההתמוטטות, כנדרש בידי העירייה ומהנדס הפניקס. במסגרת זו נמסרו למבקשת שתי המחאות, האחת בסך 60,000 ₪, שזמן פרעונה הוא למחרת, והיא נפרעה, והאחרת היא מושא התיק דנן, וזמן פרעונה ליום 4.5.13. ברם לאחר מסירת ההמחאות הוחוור למבקשת כי המשיבה לא ביצעה מלאכתה והבית עדיין בסכנת התמוטטות. בנוסף, המשיבה קונסטרוקציית הגג אינה תקינה, המשיבה לא סיימה את ביצוע התיקונים שלהם התחייבה, ולא המציאה אישור מהנדס כנדרש. טרוניות שהביעה המבקשת בפני המשיבה לא פעלו את מלאכתן וההמחאה הוצגה לבסוף לפרעון בחודש נובמבר 2013, אף שבינתיים ביטלה אותה המבקשת מחמת הפרת ההסכם, הכל כטענתה. המבקשת מוסיפה בין היתר, כי בכך הופר גם תנאי להצגת השטר לפרעון, והוא שתקבל את מלוא תמורת התיקון מאת הפניקס, אולם זו ניכתה מסכום התמורה סך של 90,000 ₪, ולכן לא התקיים לסברת המבקשת התנאי האמור.

3.לתמיכה בטענותיה צירפה המבקשת, בנוסף לתצהירה שלה, את חוות דעת המומחה מרדכי בס, שעמד על יסוד בדיקתו הוויזואלית בבית על קיומם של שלל פגמים המחייבים לשיטתו ביצוע מגוון עבודות מחדש, שאת עלותן הוא שם ב-134 אלף ₪, כולל מע"מ ופיקוח. עלות גבוהה זו נובעת לסברתו מן הצורך בפירוק גג הרעפים, הכנת קונסטרוקציה חדשה לגג הרעפים, וביצוע עבודות נוספות.

4.דיון נערך ביום 8.7.14, שבמסגרתו נחקרה המבקשת קצרות על תצהירה. לאחר מכן פרשו הצדדים למגעים במתווה שהציע בית המשפט בניסיון לייתר את המחלוקת, אולם הוא כשל, ועל כן השלימו הצדדים טענותיהם בכתב ביחס לבקשת הרשות להתגונן, כהסדר הדיוני שביניהם.

5.המבקשת טוענת כי טענותיה בתצהיר, העומדות בעינן, מלמדות על ארבע טענות הגנה: הפרת ההסכם, באופן השולל מן המשיבה כל סעד בגינו; כשלון תמורה מלא, ולחלופין כשלון תמורה חלקי קצוב; טענת קיזוז, בסך 134 אלף ₪ (העולה על סכום השיק); וכי השיק הוא מותנה (בתשלום מלא מאת הפניקס), והתנאי לא התקיים.

6.המשיבה הגישה מצדה סיכומים מפורטים בצורה יוצאת דופן (14 עמודים, ו-101 סעיפים, במספור בלתי סטנדרטי). לא אעמוד כאן על כל הטענות, אלא על המרכזיות שבהן (ונדרשתי כמובן לכולן). המשיבה גורסת כי אין חולק שהיא ביצעה את מלאכתה נאמנה, וכל נזק נוסף שנגרם לאחר השריפה הוא באשמת המבקשת. המשיבה גורסת כי המבקשת היא שהפרה את ההסכם המוקדם שבין הצדדים, מיום 2.1.13, וכי אם לא הושלמו עבודות כלשהן, היה זה כיוון שהמבקשת ביקשה להפסיק את עבודת המשיבה. ההסכם מיום 3.3.13 נועד להביא לסיום המחלוקות שבין הצדדים. המשיבה השלימה את התחייבויותיה בהתאם להסכם מיום 3.3.13, ולמיטב ידיעת המשיבה, המבקשת אף קיבלה את כל הכספים מחברת הביטוח בקשר עם תיקון הבית. המשיבה מגוללת עוד את כל שאירע ממועד כריתת ההסכם, עובר במגעי הצדדים בסמוך לזמן פרעונו של השיק, וכלה בביקור שערכה המשיבה בבית המבקשת ביום 30.7.14, במסגרת המגעים שבין הצדדים בעקבות הדיון, שלא צלחו. כל אלה מלמדים לשיטת המשיבה על כי היא ביצעה מלאכתה ללא דופי. משפטית גורסת המשיבה כי אין ממש בטענות המבקשת. בפרט, כשלון התמורה הנטען (והמוכחש) הוא בלתי קצוב, ואשר לקיזוז, הרי שאם אינו קזוז, אין מקום שישמש טענת הגנה, כך למדה המשיבה מן הפסיקה.

7.דין הבקשה להתקבל, ויש ליתן רשות להתגונן, ללא תנאי. אנמק בקיצור נמרץ, וזאת להבדיל מן הפירוט העצום שהצדדים ובעיקר המשיבה נגררו אליו.

8.ההתנגדות נידונה כבקשת רשות להתגונן, קרי בקשה שבית המשפט יפתח שעריו בפני המבקש ויאפשר לו להשמיע הגנתו. כידוע, הגישה ביחס לבקשה להכנס בשעריו של בית המשפט היא ליברלית. נקודת המוצא בשלב הדיוני האמור היא שטענות המבקש הן טענות אמת (אלא אם קרסה גרסתו על דוכן העדים; ראו: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי (15.6.2009)). בית המשפט אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא המבקש ולא את סיכויי הגנתו (ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479). בית המשפט יסרב להעניק למבקש רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין למבקש כל סיכוי להצליח בהגנתו, קרי אין מדובר אלא בסיפורי מעשיות, הגנת בדים (ראו: ע"א 654/02 אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41). וסיכמה זאת כב' השופטת פרוקצ'יה: