ת"ט 57607-11-14 נברו נ' שיף

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לבקשה לביצוע שטר.

על פי המפורט בהתנגדות, טוען הנתבע כי הוא לא ערך את ההמחאה אשר הוגשה כנגדו לביצוע, אלא מדובר בהמחאה אשר נגנבה ממנו וזויפה על ידי צד ג', תוך שהוא מציין במי הוא חושד.

לאחר שהוגשה ההתנגדות, הוריתי לתובע להשיב להתנגדות, ולפרט בתצהיר נסיבות קבלת ההמחאה לידיו.

תחת זאת, במקום להשיב כפי שקבע בית המשפט, בחר התובע להשיב בכתב תשובה נטול תצהיר, המתעלם מההוראה להבהיר את נסיבות קבלת ההמחאה לידיו. האם קיבלה מאת הנתבע או מאת צד ג'? האם קיבלה לאחר מועד פירעונה או לפניו? תשובתו של התובע, הייתה פרץ לא מבוטל של אמירות קשות, לא מבוססות ומיותרות לחלוטין.

לדבריו של התובע, הנתבע הינו "חייב מקצועי" לאור תדפיס תיקי הוצאה לפועל (יאמר כי מדובר בהגדרה שגויה ומיותרות, כאשר התוצאה העולה מעיון באותו מסמך שונה בתכלית מהאמור בבקשה), ועוד שלל טענות כלליות שחלקן אף מבישות ומופרזות.

ככל הנראה, התובע סבור ש"התקפה הינה ההגנה הטובה ביותר", ובמקום להבהיר את נסיבות קבלת ההמחאה (מועד קבלתה? זהות מוסרה? התמורה שניתנה בעדה? הסבר לפגם החזותי לפיו מופיעים שני נפרעים בשטר?) בחר להשיב בהכפשות והתקפות שאינן רלוונטיות. עובדה רלוונטית אחת לרפואה בנוגע לנסיבות קבלת השטר, לא פורטה, ולמעשה, התגובה אינה מכילה עובדות אלא אך ורק טענות.

לאור כל האמור, אני מקבל את ההתנגדות ומורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.

פשיטא שלאור טענות ההגנה, שיש בהן הגנה אפשרית בפני התובענה השטרית, בכל הנוגע לשאלת הארכת המועד, סבורני שהן מקימות את אותו טעם המצדיק להאריך המועד להגשת ההתנגדות (ראה עניין מיכלוביץ' נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ, פסק דינו של כב' הש' הנדל).

התובענה תועבר לפסים של סדר דין מהיר, המזכירות תנתב התובענה בהתאם.