ת"ט 5629-03-15 שבאם נ' א.מ.ש. מקור הברכה טכנולוגיות בע"מ

בפני בקשות להתיר למבקשת להאריך את המועד להגשת התנגדותה לביצוע שטר ולקבל את ההתנגדות לביצועו.

המבקשת טוענת, באמצעות המצהיר מטעמה, כי מסרה שיקים לקבלן שיפוצים – אולם, משהתברר כי אין צורך בשיפוצו של כל השטח שמכלתחילה הוסכם כי ישופץ, ביקשה לקבל בחזרה את אחת ההמחאות. המחאה זו לא הושבה לה והוסבה (לטענת המבקשת, במרמה) לידי המשיב.

אף שבכותרת הבקשה נכתב כי היא, גם, בקשה להארכת מועד – הרי שבגוף הבקשה לא מצאתי התייחסות לסוגיה זו, ואף המשיב, בתגובתו, ציין כי המבקשת לא הסבירה את האיחור בהגשת ההתנגדות.

רק בתשובה שהגישה המבקשת לתגובה זו צוין כי האיחור, בן יומיים בלבד, לטענת המבקשת, נגרם בשל עיכוב בהכנת חוות הדעת של המומחה מטעם המבקשת.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 6.9.15 והמצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו.

לשאלת ב"כ המשיב ענה המצהיר, מר דוד בראון, כי אינו יודע מדוע לא הגיש בזמן את ההתנגדות וחזר על הטענה כי ביטל את השיק משום שחלק מהעבודה לא בוצעה.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב"כ המבקשת ציינה כי הנציג מטעם המבקשת הינו עולה חדש שאינו דובר עברית, ומשכך הוגשה הבקשה להארכת מועד רק לאחר הסדרת הייצוג.

ב"כ המשיבה טענה, מנגד, כי אין להתיר את הארכת המועד – בהעדר עילות לאיחור ונוכח חולשת ההגנה (שכן, לטענת ב"כ המשיבה, לא עומדת לזכות המבקש כל טענת הגנה שטרית וכי טענתו לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינה טענת הגנה שטרית שיש לקבלה).

דיון

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).