ת"ט 52645-08-16 סלומון לוין ואלשטיין בעמ נ' נעאמנה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע 3 שיקים על סך כולל של 55,715 ₪ שהגיש המבקש ובה נטען כי לא הייתה מסירה כדין של האזהרה בהוצל"פ. כב' רשם ההוצל"פ איתי פליקר קבע בהחלטתו מיום 15/09/16 כי המסירה למבקש נעשתה כדין, המבקש לא ערער על החלטה זו.

2.המבקש הבעלים של בית מרקחת טוען בתצהיר ההתנגדות כי 2 השיקים בסך של 25,000 ₪ אינם בתוקף כי ניתנו במקומם 2 שיקים אחרים אולם המשיבה פתחה בהליכי הוצל"פ טרם מועד פירעונם. בנוסף ,יש כספים הנאמדים במאות אלפי ₪ אותם זכאי המבקש לקבל מהמשיבה עבור הנחות בגין הקניות במהלך השנים.

3.בדיון שהתקיים לפני נחקר המבקש מר נעאמנה מוסטפא על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. (ההדגשות בציטוטים מהפרוטוקול אינן מופיעות במקור)

4.לעניין הארכת המועד יוזכר - דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

5.אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר הייתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

6.מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וחשיבותה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

7.במקרה דנן, מבלי להכריע בשאלה אם נמסרה למבקשת האזהרה במועד בו טוענת המשיבה כי נמסרה אם לאו, הרי שמצאתי להתיר את הגשת ההתנגדות במועד בו הוגשה.