ת"ט 51865-04-15 נסאר נ' גזאל

כנגד המבקש הוגשו לביצוע שני שיקים על סך של 3,300 ₪ כל אחד. ז.פ.30.10.2013 ו- 30.12.2013 המשוכים מחשבונה של חברת מ.ג. גזאל עבודות בניין בע"מ האחד לפקודת עו"ד נסאר מוחמד והשני לפקודת אורדילן חברה ליבוא ושיווק בע"מ עליהם חתום המבקש כנטען כערב. בבקשה להארכת מועד וההתנגדות טען כי לא קיבל האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ, כי לא ערב לשיקים וכי חתימתו זוייפה ואין לו כל קשר לחברה המושכת.

בדיון שהתקיים בפני העיד המבקש כי לא חתם כערב על השיקים וכי אומנם היה חייב בתיק הוצל"פ מס' 0814748-09-5 לחברת בני מוסטפא נעאמנה בע"מ בגין עסקה לרכישת בטון, במסגרתו שילם כספים בשוברים של ההוצל"פ אך אינו יודע איך התיק נסגר. המבקש הכחיש כי פנה לעו"ד מחמוד נסאר וביקש לשלם את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הנ"ל וטען כי אינו יודיע אם השיקים נשוא ההתנגדות שולמו על חשבון החוב לחברת בני מוסטפא נעאמנה בע"מ. כן העיד כי לאחיו קוראים נזיה אך אינו יודיע אם הוא קיבל את האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ. תחילה העיד כי ידע על תיק ההוצל"פ בחודש 4/2013 ולאחר מכן תיקן את תשובתו ל- 4/2014.

הצדדים סיכמו טענותיהם כמפורט בפרוטוקול הדיון.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מעיון בפרטי תיק ההוצל"פ עולה כי האזהרה נמסרה למבקש ביום 26.3.2014 בהמצאה מלאה.

סעיף 79א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 קובע כי: "מסמך שהופק באמצעות מערכת ממוכנת שבלשכה והכולל פרטים בדבר תוכנם של צו, דרישה, אזהרה או מסמך אחר, ישמש ראיה לכאורה לנכונות האמור בו...", כך שהנטל הוא על המבקש לסתור את שצויין ברישומי מחשבי ההוצאה לפועל (רע"א 8040/98 מרי’ פרושינובסקי נ' סמואל שטרן, פורסם באתר נבו). המבקש לא הרים נטל זה ונמנע מלצרף לבקשה תצהיר של אחיו המאשר הטענה כי לא קיבל האזהרה או כי לא מסרה למבקש כנטען. המבקש טען בעדותו תחילה כי ידע על תיק ההוצל"פ בחודש 4/2013 ולאחר מכן תיקן תשובתו ל- 4/2014 הנסיבות בהן ידע על תיק הוצל"פ לא פורטו בתצהיר ולא בעדותו בפני. המבקש לא הסביר האיחור בהגשת ההתנגדות.

יחד עם זאת אין להתעלם מכך המבקש מעלה בהגנתו טענת זיוף, טענה אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית. נפסק כי סיכויי הגנה טובים אינם יכולים להוות שיקול בפני עצמו להארכת המועד אלא הם יכולים להצטבר לנסיבות נוספות (רע"א 3588/00 מכלו* נ' סעדיה, פורס’ באתר נבו). יחד עם זאת, מקום בו נראה כי יש לבעל הדין טענה עניינית לגופו של עניין ניתן לרפא את הפגם בהגשת ההתנגדות באיחור בפסיקת הוצאות ולדון בטענה גופה וזאת על מנת להכריע במחלוקת האמתית. כך נפסק בע"א (ב"ש) 1068/99 רחל היבש נ' בני גבעתי, פורסם באתר נבו:

"שאין לנעול את שערי בית המשפט, בפני צד שיש לו טענה ענינית, לגופו של ענין, גם אם אותו צד חטא בסדרי הדין. על חטאו אפשר ל"הענישו" בפסיקת הוצאות. אולם, תמיד צריך לזכור, שהמטרה העיקרית של בית המשפט, לדו לגופו של ענין, ולהכריע במחלוקת האמיתית...". החלטה זו אושרה בערעור ברע"א 145/00 (שתי ההחלטות פורסמו באתר נבו) .

לאור האמור וחרף האיחור בהגשת ההתנגדות, ומשהעלה המבקש טענת הגנה עניינית הראויה לבירור ולפיה אינו חתום כערב על השטרות וכי חתימתו זוייפה אני מחליטה להארי לו את המועד להגשת ההתנגדות ופוסקת כי על המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך של 2,000 ש"ח בגין האיחור בהגשת ההתנגדות, ללא קשר לתוצאות ההליך (בתוך 30 יום מהיום, ימי פגרה יבואו במניין הימים).

תשלום ההוצאות יהיה תנאי להארכת המועד.