ת"ט 5145-06-15 שוקרון נ' הררי

בהעדרו של כב' הרשם הבכיר לרנר, הועברה לעיוני הבקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 2.12.15, משלא התייצבה המבקשת לדיון בהתנגדות.

המבקשת טוענת כי נעדרה מן הדיון בשל מחלה, וצירפה אישור רפואי.

המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי אישור המחלה הונפק רק כעשרה ימים לאחר מועד הדיון (אף שהתאריכים הנקובים בו כוללים את מועד הדיון), וכי הבקשה הוגשה רק כשבועיים לאחר מתן פסק הדין – ובאופן המעלה תהיות.

המבקשת השיבה לתגובה והסבירה כי ביקשה את האישור הרפואי רק כשהבינה כי תזדקק לו וביקשה מטעמי פרטיות שלא לחשוף פרטים רפואיים אישיים. לטענתה, נימוקי ההתנגדות טובים ויש להתיר לה להציגם בפני בית המשפט.

יצוין, כי האישור הרפואי עליו נסמכת המבקשת אינו כולל התייחסות לפרטי מחלתה של המבקשת ולנסיבות נבצרותה מלהתייצב לדיון. עוד יצוין כי על גבי האישור נרשם במפורש כי הוא אינו מהווה אישור עבור מוסדות משפטיים. יחד עם זאת, המבקשת תמכה בקשתה בתצהיר.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

המבקשת אינה טוענת לזכאותה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ואכן אינה זכאית לכך.

עם זאת, בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשת חדלה במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי למבקשת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו, זאת – גם נוכח הבקשה להורות על "הגדלת החוב" (ובשים לב להחלטה מיום 30.9.15).

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

בשים לב להחלטת כב' הרשם הבכיר לרנר מיום 17.12.15, בדבר התנאי לעיכוב ההליכים בכפוף להפקדת סך 1,800 ₪ בקופת בית המשפט (אשר הופקדו, כעולה מהמפורט בתיק בית המשפט, ביום 29.12.15), תישא המבקשת בהוצאות הבקשה בסך 500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. הפקדון יוותר, בשלב זה, בקופת בית המשפט.