ת"ט 48314-01-16 דחדולי נ' טאהא

1.בפניי בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע שטר.

המבקש צירף תצהיר לבקשתו בו טען כי מעולם לא נמסרה לו האזהרה וכי המסירה בוצעה לאדם העונה לשם "עבד" , כאשר אין אדם כזה מתגורר עם המבקש.

לגוף ההתנגדות ,טען המבקש כי הוא אינו מכיר את המשיב וכי השיקים הועברו למשיב לאחר חילולם ,כך שאין המשיב נחשב לאוחז כשורה.

בנוסף, טוען המבקש כי מעולם לא התקבלה כל תמורה מהמשיב.

2.שני הצדדים זומנו לדיון בפני.

המשיב ויתר מיוזמתו על חקירת המצהיר והצדדים סיכמו את טענותיהם.

מחד גיסא, המבקש טען כי יש להאריך לו את המועד להגשת התנגדות ולתת לו רשות להתגונן.

לעומתו, סבור המשיב כי אין להאריך את המועד, כי טענת המבקש, שלא הייתה מסירה אינה נכונה, ולראיה, טוען המשיב שננקטו נגד המשיב הליכי הוצאה לפועל.

גרסה זו של המשיב הינה גרסה עובדתית שלא הובאה עליה שום ראייה.

לגוף ההתנגדות, טוען המשיב כי הוא אמנם אינו אוחז כשורה אך אוחז.

לטעמו יש לדחות את ההתנגדות ואם תתקבל יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התיק.

דיון והכרעה

3.המשיב ויתר על חקירת המצהיר על תצהירו ,ומכאן לא תשמענה טענותיו בעניין המסירה שנסתרה בתצהיר והמשיב לא ראה לנכון לחקור את המצהיר בגינה, ולשאול אותו על הליכים אלו ואחרים שננקטו נגדו.

אי – חקירה על תצהיר משמעותה קבלת הטענות העובדתיות שלא נסתרו בדרך אחרת ,כגון במסמך כלשהו שיכול היה להעיד על נקיטת הליכים שמשמעותה לכאורה, שהמבקש ידע על פתיחת התיק נגדו.

בכל מקרה חלה התפתחות בפסיקה בעניין הטעם המיוחד להארכת מועד: