ת"ט 48260-01-15 פטקום אלקטריק אילת בע"מ נ' דוד

לפניי התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 300,000 ₪, אשר על נסיבות חתימתו חלוקים הצדדים.

לטענת המבקשת, סיפקה שירותי תיווך למשיבה, ותמורתם אמורה הייתה לקבל סך 620,000 ₪. היא קיבלה – כך לטענתה – 100,000 ₪, והוחתמה על שורת מסמכים, בתואנה כי היא נדרשת לחתום על "כתב ויתור" שיאפשר את תשלום יתרת דמי התיווך. רק לאחר מכן, טוענת המבקשת, התברר לה כי חתמה על הסכם, על שטר חוב ועל מסמכים נוספים.

לאחר ששמעתי את חקירתה של המבקשת, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות, אך להתנות את קבלתה בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט. להלן נימוקיי לכך.

ההלכה הרחיבה מאוד את הזכות להתגונן, גם בהליכים שאין בהם זכות מוקנית להתגונן, דוגמת התנגדות לביצוע שטר. הנטל המוטל על המבקש להתגונן הוא מצומצם בהיקפו, ועליו להוכיח רק כי הגנתו – לאו הגנת בדים היא. עוד קבעה ההלכה הפסוקה, כי בית המשפט אינו נכנס ל"לב" המחלוקת, אינו נדרש לממצאי מהימנות ואינו בוחן האם יצליח המבקש להוכיח את הגנתו, אלא רק נדרש לבחון, האם תקום לו הגנה – במקרה שיצליח להוכיח את גרסתו.

בענייננו, אשר לטענת ההגנה בדבר חתימה שאינה מקימה חבות (טענה מסוג Non est factum) – אין מדובר אפילו בהגנת בדים, כי אם בטענות שאין בהן דבר וחצי דבר. המבקשת הודתה שחתמה על המסמכים לאחר שנועצה בבעלה, ומאחר שסמכה על בעלה ועל עו"ד נוסף – שאין מחלוקת שלא ייצג אותה. ההלכה הנוהגת לעניין זה היא, שמי שחתם על מסמך מתוך הסתמכות עיוורת על אחר – נושא באחריות לתוצאות חתימתו. על כן הטענה שלפיה חתימתה של המבקשת על שטר החוב אינה מחייבת אותה – נדחית, ולא תינתן בה רשות להתגונן.

בהערת אגב אציין, כי גרסת המבקשת, בדבר עסקת התיווך, כתב הוויתור או הזכות לקבל 520,000 ₪ בגין עסקת התיווך – אינה משכנעת, ונראית, על פניה, כגרסת בדים מובהקת, אולם מאחר שמדובר ב"סיפור רקע" בלבד, שאינו קשור קשר ישיר למחלוקת, אינני רואה להאריך בעניין.

טענתה הנוספת של המבקשת היא, כי שטר החוב כפוף לתנאיה של עסקת היסוד, שבאה לידי ביטוי בהסכם מש/3 מיום 7.5.2014 – כעולה אף מנוסחו של שטר החוב עצמו. אכן, מאחר שכעת, לאחר שהוגש מש/3, אין עוד מחלוקת כי המדובר בשטר חוב לביטחון, הכפוף לתנאיה של עסקת היסוד במסמך מש/3. על כן, טענתה של המבקשת שלפיה לא התקיימו התנאים הקבועים למימוש שטר הביטחון – עשויה להקים לה הגנה אם תוכח, ועל כן יש ליתן רשות להתגונן בטענה זו.

עם זאת, סיכוייה של ההגנה קלושים ביותר, לנוכח קיומם של מסמכים מש/1 ומש/2, אשר מהם מבקשת המשיבה ללמוד על התקיימם של התנאים להפעלתו של שטר הביטחון. מסמכים אלה (מש/1 ו-מש/2) פוגמים פגימה ממשית, מוחשית ומהותית בגרסת ההגנה של המבקשת, כמעט עד כדי כך שניתן לקבוע כי היא עומדת בחזקת הגנת בדים. מכאן, שזהו מקרה שבו ניתן לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, ולחייב את המבקשת בהפקדת סכום משמעותי בקופת בית המשפט כתנאי לקבלת ההתנגדות.

אשר לטענת המבקשת לזכותה לקבל מסמכים להוכחת הגנתה, ההלכה הפסוקה מתייחסת לזכות לקבל מסמכים, כאשר מסמכים אלה מבססים את הגנתו של המבקש במובן של מתן אפשרות לערוך חישובים שיערערו על סכום התביעה או על דרך חישובה; לא כך הוא בענייננו. המסמך היחיד שיכול היה להשפיע על גרסתה של הנתבעת הוא מש/3 – וזה הוצג במהלך החקירה. על כן, ולנוכח המסקנה שאליה הגעתי (קרי – מתן רשות להתגונן בתנאים), אינני סבור שיש ליתן משקל לדרישת המסמכים.