ת"ט 47793-02-13 בויאנג'יו נ' סי אי קיו אם ישראל בע"מ ואח'

המבקשים התנגדו לביצוע שטרות שהגיש המשיב לביצוע.

מועד לדיון בהתנגדות נקבע תחילה ליום 29.9.14, אך המבקשים לא התייצבו אליו בנסיבות שפורטו בהחלטה מאותו מועד ובה נקבע כי העדרותם נבעה מסברה שבטעות יסודה, אך כי נדיר הפגם הדיוני שלא ניתן לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

משכך, ולאחר שהתקבלו עדכונים נוספים מן הצדדים, נקבע מועד נוסף לדיון ליום 11.1.15.

גם לדיון נוסף זה לא התייצב המבקש 2.

בעוד שבמועד הראשון נטען כי המבקש 2 נמצא "בניתוח בצפון", הרי שבמועד הדיון השני נמסר כי "הוא נמצא בבית חולים הדסה בירושלים", שם נדרש להשאר כאיש צוות חירום בגלל מזג האויר.

בית המשפט הורה למבקש 2 לצרף אסמכתא לנסיבות העדרותו, וממנה עולה כי המבקש 2 שהה במועד הדיון דווקא בבית חולים שיבא ברמת גן (בהודעה שצורפה לאישור צוין כי אכן היה בבי"ח הדסה בירושלים עד לשעה 11:00 בערך, ואז עבר לבי"ח שיבא שם נדרשה נוכחותו בניתוח של מטופל).

כידוע, מחובתו של מצהיר להתייצב להחקר על תצהירו, ובוודאי כאשר התצהיר תומך בבקשה אותה הגיש המצהיר בעצמו. לו היה מורה בית המשפט על מחיקת התצהיר מן הבקשה בשל העדרו של המצהיר מן החקירה, פעם אחר פעם, דומה כי לא היה בכך שום הפתעה או חידוש.

יחד עם זאת, תוצאת מחיקת התצהיר מן הבקשה היא חמורה וניתן לאזן את מחדליו של המבקש 2 עם אי הנוחות הנגרמת למשיב בדרך של פסיקת הוצאות.

ב"כ המשיב עתר לחייב את המבקש 2 להגיש תצהיר באשר לנסיבות העדרותו מן הדיונים, ולאפשר לו להתייחס לתצהיר לאחר שיוגש. ב"כ המבקשים סבר, מנגד, שיהיה בכך כדי לסרבל את הדיון ויש לאפשר למבקש 2 להצהיר בפני בית המשפט את הנדרש, במסגרת דיון שיתקיים במועד שייקבע.

כבר נקבע כי גם בנסיבות בהן אין חובה להגיש תצהיר, לא די בהפרחת טענות בעלמא ויש צורך בהבאת ראיה מוחשית או בתצהיר. השימוש בתצהיר מחייב הקפדה על דרישותיה של פקודת הראיות ומבטיח כי המצהיר מבין משמעות הצהרתו. (ור', למשל, ע"א 5578/93 נדב נ' סרגובי, פ"ד מט (2) 459; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11 (2013), פרק ז').