ת"ט 45111-03-15 בן יוסף נ' אברג'יל

כנגד הנתבע הוגשו לביצוע 6 שיקים בסכום כולל של 35,000 ₪ למועדי פרעון שונים המשוכים מחשבונו בבנק הפועלים לטובת המשיב. בהתנגדות נטען כי השיקים ניתנו למשיב שהינו וטרינר על ידי אבי המבקש מר יהודה אברגיל כחלק משכר טרחתו בגין הרבעת סוסות. התמורה עמדה על 45,000 ₪ מתוכם שולמו 10,000 ₪ במזומן מיד עם העברת הסוסות לחווה וסך של 35,000 ₪ שולמו בהמחאות נשוא ההתנגדות. על פי המוסכם המשיב היה אמור לבצע את ההרבעה ובהצלחה ולהמציא אישור הרבעה לאבי המבקש. על פי הנטען המשיב ביצע את ההרבעה אך לא המציא לאבי המבקש אישור הרבעה. כן נטען כי התמורה בעד שני שיקים שמספרם 10661 ו- 10662, על סך של 7,500 ₪ כל אחד, שולמה באמצעות עובד של אבי המבקש מר סופיאן גאדאלה. המבקש ואביו הגישו תצהיר זהה, בסעיף 4 לתצהיר המבקש נאמר כי ההמחאות הופקדו בידי בעל החווה כבטחון עד שהוא יקיים את התחייבותו לבצע את ההרבעה באמצעות שותפו: המשיב. כן נטען בסעיף 8 ו- 11 לתצהיר כי כל ההמחאות שולמו במזומן באמצעות מר סופיאן ג'אדאלה. עוד נטען בסעיף 9 לתצהיר כי המשיב לא המציא למבקש תעודת טוהר גזע ואישור הרבעה. ההתנגדות נתמכה בתצהירו של אבי המבקש שהינו בעל הסוסות מר אברגיל יהודה ובתצהירם של העובד סופיאן גאדאלה ורעייתו.

בדיון שהתקיים בפני העיד המבקש כי מסר את השיקים לאביו כעזרה וכי אין לו כל מידע אודות העסקה בגינה ניתנו השיקים. האב, מר יהודה אברגיל העיד כי שילם בעת העברת הסוסות לחווה 10,000 ₪ במזומן ועוד 15,000 ₪ באמצעות העובד שלו ו- 5,000 ₪ נוספים בהעברה בנקאית. אך אין לו אישור על כך. כן טען כי המשיב לא ביצע ההרבעה והסוסות לא היו בהיריון (ש' 13 בעמ' 3 לפרט'). בהמשך טען כי רק שתיים מהסוסות לא היו בהיריון (ש' 20 בעמ' 4 לפרוט'). הוא העיד כי מה שרשום בסעיפים 9-11 בהתנגדות לפיהם צויין כי ההרבעה בוצעה והוולדות נולדו אינו נכון. כן העיד כי מה שרשום בסעיף 19 להתנגדות ולפיו שילם את כל התמורה בעד השיקים אינו נכון וכי לא כל השיקים שולמו והוא נשאר חייב 15,000 ₪ (ש' 30 בעמ' 3 לפרוט', ש' 1 ו- 5 בעמ' 4 לפרוט'). העובד מר סופיאן גאדאלה העיד בפני כי שילם כספים לווטרינר מבוסתן הגליל בארבע הזדמנויות אך אינו זוכר מועדי התשלום, הסכומים ששולמו או תיאורו של האדם לו שילם את כספים. הוא העיד כי במקרה אחד העביר 1,000 $ ובשאר המקרים הסכומים נעו בין 3,000-4,000 ₪ כל פעם.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

הכלל הוא כי אין המבקש בבקשה למתן רשות להתגונן יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. אך יש להדגיש, כי אין מדובר בהנחה בעלמא וכי יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר. כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה. (ע"א 248/89‏ ‎החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ‎ ‎נ' ‏Warner Home Video (Ltd) U.K.‎, וציטוטים שם, פורסם בנבו).

בענייננו, המבקש העיד כי מסר את השיקים לאביו וכי אין לו כל ידע בנוגע לעסקה. בדיון בפני זנח האב את הטענה שהועלתה בתצהיר התומך בהתנגדות ולפיה השיקים ניתנו לבטחון בלבד. עיקר הגרסה ששטח האב בעדותו בפני כי חלק מהסוסות לא הורבעו כמוסכם, וכי שילם חלק מתמורת השיקים שונה באופן מהותי מהגרסה שצוינה בהתנגדות ובתצהירו התומך בה, שם אישר כי כל הסוסות הורבעו וטען כי שילם את מלוא התמורה. גם טענת הפרעון החלקי שהועלתה על ידו לא הייתה אחידה. בהתנגדות טען כי שילם 15,000 ₪ מתוך סכום השיקים נשוא ההתנגדות, ובעדותו בפני טען ששלים 20,000 ₪. העד מטעם המבקש שעל פי הטענה העביר את הכספים למשיב העיד כי שילם בין 12,000 ל- 16,000 ₪ לכל היותר. פירוט מדוייק של הסכומים, ומועדי התשלום לא צויין בבקשה למתן רשות להתגונן ולא בעדותם של העדים מטעם המבקש והמבקש לא הניח תשתית עובדתית מפורטת לביסוס הטענה.

לאור כל האמור אני דוחה ההתנגדות.

המבקש ישא בהוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.