ת"ט 44138-06-14,ת"ט 4052-04-14,תא"מ 4339-04-14

מבוא

1. תובענה שטרית- כספית בסך של 20,500 ₪, כך במקור, בגין חמישה שיקים שנמשכו על חשבונה של הנתבעת.

2. תחילתה של תביעה זו בבקשות לביצוע שטרות (שיקים) שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל בדימונה, במסגרת תיק הוצל"פ מס' 24-00390-14-7 (שיקים מס' 51374, 51370, ו- 51375, בסך של 3,000 ₪, 2,500 ₪, ו- 3,000 ש"ח, בהתאמה), תיק הוצל"פ מס' 24-00387-14-7 (שיק מס' 51368, בסך של 5,000 ש"ח), ותיק הוצל"פ מס' 24-00590-14-3 (שיק מס' 51388, בסך של 7,000 ש"ח).

   התובע עוסק בניכיון שיקים, ולפי הטענה ערך עסקאות ניכיון בשיקים הנדונים, ובשיקים נוספים, שנמסרו לו על ידי אחותה של הנתבעת, מירב בוזגלו (להלן: "מירב"), והגיש את השיקים לביצוע לאחר שנמסרה לגביהם הוראת ביטול על ידי הנתבעת.

   הנתבעת הגישה התנגדויות מטעמה לבקשות הנ"ל.

3. הדיונים בתיקים הנדונים אוחדו, נערך דיון, ניתנה רשות להגן, והדיון נערך בסדר דין מהיר.

4. בעלי הדין הגישו כתבי טענות מתוקנים, שנתמכו בתצהירי אימות כדין, ויש לראות את כתבי הטענות כתצהירי עדות ראשית מטעמם.

5. ביום 17.6.2015 נערך דיון הוכחות ונשמעו סיכומים בעל- פה.

   טענות התובע

6. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בעילה שטרית, ועילות נוספות, וטען במסגרתו שהנתבעת התרשלה בכך שלא ציינה על השיקים שניתנו ל"ביטחון בלבד". שיקים נוספים שנמשכו על חשבון הבנק של הנתבעת נמסרו לתובע, והנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה בשמירתם, או בהעברתם לאחותה מירב, וזאת בשים לב לעדותה בדיון בבקשה למתן רשות להגן שלפיה מירב גרמה להתמוטטות עסקו של אחיה, נסים בוזגלו, עקב מעילות בכספי העסק וזיוף חתימות. שיקים נוספים של הנתבעת נפרעו לידי התובע. בנסיבות העניין הנתבעת מנועה מלטעון לזיוף חתימתה על השיקים. אין מקום לטענה בדבר חריגה מההרשאה מכיוון שהנתבעת מסרה את השיקים למירב על מנת שישמשו כבטוחה להתחייבויותיה הכספיות כלפי גן הילדים של בתה (להלן: "הגן"). בנסיבות העניין, העברת השיקים על ידי מירב לצד שלישי אחר אינה בבחינת חריגה מההרשאה. התחייבותה החוזית של הנתבעת כלפי מירב מהווה חוזה לטובת צד שלישי שהינו התובע, והנתבעת חבה בפירעון השיקים כלפי התובע אף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

   טענות הנתבעת

7. בבקשה למתן רשות להגן טענה הנתבעת שהשיקים הנדונים נמסרו למירב, כשהם ריקים ולא חתומים, על מנת שתעשה בהם שימוש כביטחונות עבור הגן, וכי האחרונה ללא ידיעתה, או הסכמתה, מסרה אותם לתובע במקום כבטוחה לגן. הנתבעת מעולם לא משכה את השיקים או חתמה עליהם, היא אינה מכירה את התובע, לא היה לה קשר עמו, לא מסרה לו את השיקים, והחתימות על השיקים אינן שלה. כאשר נודע לה מעיון בחשבונה באמצעות האינטרנט שהשיקים הנדונים הוגשו לפירעון היא נתנה הודעה על ביטולם לבנק. מירב מסרה לה שהייתה חייבת כספים לתובע, והאחרון הפעיל עליה לחצים לצורך פירעון החוב, ולכן מסרה לו את השיקים הנדונים. עוד ציינה שעל המקרה הנדון חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג- 1993, והבקשות הנ"ל לא נערכו על פי הוראות החוק, ולא צורף הסכם ההלוואה שהועמדה למירב על ידי התובע.