ת"ט 4171-11-14 הדר נ' דוד

בהחלטתי מיום 18.3.2015 הוריתי על קבלת ההתנגדות, בכפוף להפקדת סך 100,000 ₪ בקופת בית המשפט (להלן: "ההחלטה"). הטעם לחיוב בהפקדה בכלל, ובשיעור האמור בפרט, היה סיכויי ההגנה הקלושים, והיות ההתנגדות והתצהיר התומך בהם לאקוניים, חסרים מאוד ונעדרי פירוט כנדרש בהלכה הפסוקה.

על פי החלטתי האמורה, היה על הנתבע להפקיד את הסכום עד יום 19.4.2015.

ביום 20.4.2015 הוגשה בקשת הנתבע לעכב את ביצוע החלטתי מיום 18.3.2015, וזאת מן הטעם שהוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 30124-04-15) ובמסגרתה – בקשה לעיכוב ביצוע. מעיון בבקשת רשות הערעור עולה, כי הנתבע טוען כנגד ההחלטה את הטענות כדלקמן:

• התביעה הוגשה בשיהוי;

• ההחלטה הושתתה על ראייה בלתי קבילה (הקלטה);

• בית המשפט קבע ממצאי מהימנות בשלב ההתנגדות;

• התניית קבלת ההתנגדות בהפקדה מסכלת את היכולת להתגונן.

  בנוסף, במסגרת בקשת הרשות להתגונן בלבד, עתר הנתבע להתיר לו לתקן את כתב ההתנגדות.

כמובן, לא עליי מוטלת המלאכה לבחון את טענות הערעור, אולם די אם אציין, כי טענות אלה – אף לא אחת מהן – לא הועלו במסגרת ההתנגדות עצמה. לא במהלך הדיון – ובוודאי שלא במסגרת ההתנגדות. יוער שכפי שציינתי בהחלטה עצמה, במסגרת הנחיותיי לצדדים לפני השמעת הסיכומים בעל פה, הוריתי לצדדים להתייחס לסוגיית ההפקדה – כך שהעלאתה של טענה זו במסגרת הערעור, כאשר ב"כ הנתבע נמנעה מהתייחסות אליה במהלך הדיון עצמו, חרף התייחסות מפורשת של בית המשפט – אומרת דרשני.

עוד יש לציין, כי הנתבע היה מיוצג במהלך הדיון כולו, ועל פי הבקשות שהוגשו בהליך זה נראה כי באת כוחו עודנה שייכת לצוות המייצג אותו (שכן שמה מופיע בכותרת הבקשות שהוגשו לבית משפט זה). קרי – לא מדובר אפילו בחילופי ייצוג של ממש, הגם שכידוע, גם חילופי ייצוג אינם עילה לשיפור עמדות.