ת"ט 41076-11-16 שטילר נ' אבסו ייעוץ תכנון וביצוע בע"מ

לפניי בקשת התובע להטלת עיקולים זמניים, במעמד צד אחד, על זכויות הנתבעת אצל המחזיקים כמפורט בכותרת הבקשה.

הרשימה מונה 12 מחזיקים והעיקולים המבוקשים הם בנוסף לעיקולים שהוטלו על הנתבעת, לבקשת התובע, במעמד צד אחד טרם מסירת אזהרה בהתאם להחלטת כב' רשם ההוצל"פ נ. שפר במסגרת תיק הוצל"פ 512865-10-16 שבבסיס הליך זה.

יצויין, כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף בבית משפט השלום בעכו, ת"א 32962-10-16 במסגרתו התקיים דיון בסוגיית העיקולים בפני כב' הרשם הבכיר נאסר וביום 31/10/16 ניתנת החלטה על פיה הוטלו עיקולים על זכויות התובע שלפניי (הנתבע בהליך הנוסף) כמפורט באותה החלטה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ובחנתי את עמדות הצדדים ואת כלל המסמכים אשר הוגשו לתיק מוצאת אני לדחות את הבקשה.

בתקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדיון האזרחי, התשמ"ד – 1984 נקבע :

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

יסוד ההכבדה, מהווה שיקול משמעותי ביותר אשר יש לשקול בהקשר זה, שכן ככל שיסוד ההכבדה הינו מהותי, ניתן יהיה להתחשב בקושי של הבאת ראיות מהימנות לכאורה בשלב כה מקדמי של ההליך המשפטי.

ככלל, ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, בהתחשב אף בסכום התביעה, במצב הכלכלי של הנתבעת, ובחשש מפני הברחת נכסים.

הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין לצורך למנוע שינוי מצבו של התובע לרעה עד למועד מתן פסק הדין.