ת"ט 4072-12-13 סופרדיל לבנין ולבית בע"מ נ' זערורה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 53,870 ₪ חתום בחתימת ידה של חברת קסדר הנדסה וייזום בע"מ (להלן: "החברה") ולפקודת המשיבה מועד פירעון 13.7.08.

בתחתית השטר חתם המבקש מתחת למילים: "ערבות אוואל – החתומים מטה כולם יחד וכל אחד מהם לחוד ערבים ערבות אוואל לתשלום השטר ע"י עושי שטר".

בהתנגדותו טען המבקש טענות מן היקב ומן הגורן. בתחילת טענותיו טען כי קיבל את האזהרה מתיק ההוצאה לפועל כחלוף 7 שנים מאז שנותק הקשר העסקי עם המשיבה. לאחר מכן, טען כי אינו חב דבר למשיבה וכי צירופו כחייב נעשה בחוסר תום לב שעה שהמשיבה יודעת כי אינו חב לה דבר.

רק בסעיף 12 לתצהירו עולות מספר עובדות רלוונטיות לשם הנחת תשתית עובדתית כל שהיא לטענות המשפטיות של המבקש הפזורות על פני תצהירו ללא אבחנה.

המבקש טוען בסעיף 12 לתצהירו כי שטר החוב נערך לפני כ- 7 שנים או יותר אך מאחר ואינו חב למשיבה באופן אישי מאומה – דין התביעה להידחות. מה עניין שמיטה להר סיני כאשר המבקש נתבע כערב? למבקש הפתרונים.

בסעיף 13 טוען המבקש כי לאחר בדיקה מצא כי לאחר חתימתו על השטר הוספו לשטר פרטים נוספים במשבצות שנותרו ריקות ומולאו לאחר מכן לצורך הגשת התביעה דנן. הכוונה, מסביר המבקש בתצהירו, למשבצות של התאריך ולסכומים בספרות ובמילים.

בסעיף 14, אומר המבקש ולשם הדיוק אצטט: "אם קיים חוב כלשהו אזי מדובר בחוב השייך לחברת קסדר הנדסה וייזום בע"מ, אינני ערב ולא חתמתי כערב לחובות החברה".

לאחר סעיפים 15, שניתן על פי ייעוץ משפטי, וסעיפים 16 ו 17 בהם נטען באופן סתמי על העדר ערבות לחברה, העדר יריבות, העדר הצדקה להרמת מסך וכשלון תמורה מלא, טוען המבקש בסעיף 18 לתצהירו כי מעולם לא הזמין באופן אישי או עבורו חומרים כלשהם מאת המשיבה ומעולם לא הומצאה חשבונית על שמו או קבלות או הזמנות באופן אישי.

בסעיף 19 דן המבקש במה שניתן ללמוד מהוראות השטר ובסעיף 20 טוען כי, ושוב הנני לצטט בשל חשיבות הדברים: "לאור האמור לעיל, הרי שמדובר בחוב של החברה ולא בחוב אישי שלי ו/או לא נוצר כל חוב פרטי ו/או אישי על שמי".

כל יתר הסעיפים הבאים אינם אלא טענות משפטיות שהגיעו לידיעת המבקש כתוצאה מייעוץ משפטי שקיבל.

2. דינה של ההתנגדות להידחות.

הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כפי שבאה לידי ביטוי בע"א 385/59 החברה הא״י לתעשית כותנה בע״מ  ו־ 2 אח׳ נגד שאול רחמני פ"ד יד עמ' 49:

"כלל גדול הוא, כי נתבע בדיון דחוף הרוצה ברשות להתגונן חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי הענין. הטענה הסתמית ״שילמתי ריבית מופרזת״ אינה מספקת ואינה מזכה אותו ברשות להתגונן. הנתבע חייב לפרט, מהו שיעור הריבית ששילם, מהו סכום הכסף שקיבל בפועל, ועליו להסביר את הנסיבות בהן הוציא את השטרות".

הלכה זו קבלה משנה תוקף בפסיקה שבאה לאחריה בע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1) 66 שם נקבע:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, או כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא הגנת בדים."

תצהירו של המבקש הינה דוגמא קלסית לתצהיר חסר פירוט וחסר ממשות על פניו.