ת"ט 39448-01-16 אלקריאף נ' תורגמן

לפניי התנגדות המבקשת, בבקשה לביצוע שטר חוב שהוגש נגדה בלשכת ההוצאה לפועל בראשון-לציון.

1. המבקשת ובעלה התקשרו עם באת-כוח המשיב, בתו, בהסכם שכירות, לפיו שכרו דירת מגורים שהיתה בבעלותה החל מיום 1.9.12. במסגרת ההסכם הפקידה המבקשת בידי באת-כוח המשיב שטר חוב מיום 13.8.12, בסך 130,000 ₪, על-גבו צוין כך: "כנגד אי קיום חוזה וונדליזם // יהודה אלקריף".

2. תמצית טענות המבקשת, כי שטר החוב נועד להבטיח מצב שבו הושארו נזקים במושכר, ברם, במקרה זה, לא ארע שום נזק בתקופת השכירות. עוד צוין, כי המבקשת ובעלה נפרדו ונמצאים בסכסוך קשה תוך שהמבקשת ושלושת הילדים פונו מהדירה בצו פינוי.

3. תמצית טענות המשיב, כי קיים חוב מוסכם ביחס לדמי שכירות שלא שולמו. כמו כן הותירה אחריה המבקשת נזקים רבים שנגרמו לנכס, בעטיים הוגש שטר החוב לביצוע, ולצדו חוות דעת מומחה התומכת בכך שסכום החוב הכולל עולה כדי סכום השטר.

4. שלושה דיונים התקיימו עד כה בתיק זה. בדיון הראשון שהתקיים ביום 6.7.16, נעשה ניסיון ארוך ומאומץ להביא את הצדדים לידי הסכמות. לדיון השני אשר התקיים ביום 6.10.16, המבקשת לא הגיעה והפקידה בהתאם להחלטה, סך 1,500 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב. בדיון השלישי שהתקיים ביום 13.12.16, נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

5. אשר לבקשה להארכת המועד, לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הלכה פסוקה שיש מקום לגישה מקלה ביותר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, שכן מדובר בבעל-דין אשר טרם קיבל את יומו בבית המשפט. בשנים האחרונות הכללים הוגמשו ודי גם ב"טעם סתם" להארכת המועד, אם בפי המבקש טענת הגנה טובה. בענייננו, במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל המבקשת עודה התגוררה בדירה לאחר שבעלה נטש אותה ואת שלושת ילדיה והיא עסקה בהישרדות ובהתמודדות עם חובות. מיד לאחר פינויה, הגישה התנגדות זו. התרשמתי שעדותה אותנטית וכי בפיה טענות הגנה טובות גם לגופו של עניין ולפיכך יש לקבל את הבקשה להארכת המועד.