ת"ט 39260-10-13 הפועלים בע"מ נ' יצחקיאן ואח'

1.המשיב (להלן: "הבנק") הגיש תובענה כספית, על סך של 17,884 ₪, כנגד המבקשים במסגרת תיק הוצאה לפועל. המבקשים הגישו התנגדות לתובענה.

2.על פי כתב התביעה, הלווה הבנק למבקשים בשנת 1990 סכומים אותם התחייבו להחזיר על פי תנאי הסכם ההלוואה. המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, ולא שילמו את מלוא הסכומים בהתאם להסכם על אף דרישות מצד הבנק.

3.המבקשים טענו בהתנגדות כי הבנק ניהל כנגדם הליכי הוצל"פ, במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. לטענתם, לאחר דין ודברים נחתם הסכם לתשלום החוב ותיק ההוצאה לפועל נסגר. עוד נטען כי בשנת 2006 הופקד סך של 1,600 ₪ בעבור שתי הלוואות ואולם, הבנק זיכה הלוואות שונות ובכך גרם לפיגור בהלוואה.

4. במועד הדיון ויתר ב"כ הבנק על חקירת המבקשים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

המבקשים טענו בסיכומים כי שילמו את כל סכום ההלוואה באמצעות חשבון הבנק וכי יש בידם מסמכים כי הכל שולם. לטענתם, הבנק נקט בהליכי עיקול במסגרת תיק ההוצל"פ שנתפח בלשכת ההוצל"פ בתל אביב למימוש משכנתא, תיק אשר נסגר לאחר שהחוב שולם, וכי הבנק פותח בכל פעם תיק הוצל"פ אחר. עוד הוסיפו וטענו לזיוף מסמכים.

ב"כ הבנק עתר בסיכומיו לדחיית ההתנגדות אשר אינה מגלה כל הגנה.

דיון והכרעה:

5.התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב דינה כדין בקשת רשות להתגונן. הלכה היא כי בית המשפט יעניק לנתבע רשות להתגונן כל אימת שתצהירו מגלה הגנה ולו לכאורה ובדוחק כנגד התביעה.

אלא שלצד הרף הנמוך הנדרש לצורך קבלת רשות להתגונן, עומדת חובתו של הנתבע להתכבד ולפרט בתצהיר את הגנתו לפרטיה ואין הוא יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות בלבד.

אין בתצהיר המבקשים כל טענת הגנה מפורטת כדבעי כנגד תביעת הבנק. למעשה, כל שנטען בתצהיר הינו כי הבנק נקט בעבר הליכי הוצל"פ כנגד המבקשים במסגרת תיק הוצל"פ אחר אשר נסגר בסופו של דבר. אלא שאין המבקשים מפרטים, ולו ברמת הפירוט המינימאלית, בגין איזו הלוואה נפתח תיק ההוצל"פ הקודם, האם מדובר באותה הלוואה, האם סולק החוב ומתי סולק, האם המבקשים עמדו בהסדר הפשרה שצורף וכיוצ"ב.