ת"ט 35885-04-13 בן שמחון נ' שטלברג

1.הנתבע משך שני שיקים לטובת הנתבע. שיק אחד ע"ס 90,000 ש"ח שמועד פירעונו היה ביום 30.6.12. השיק השני ע"ס של 70,000 ש"ח שמועד פירעונו ביום 31.5.12.

2.למען שלמות התמונה יש לציין כי התובע הגיש כנגד הנתבע סדרה של שיקים נוספים בתיק הוצל"פ נוסף.

בתיק הנוסף עתר הנתבע להאריך לו את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר וכן את ההתנגדות לגופה.

ביום 5.5.13 ניתנה החלטה בתיק הנוסף לפיה בקשותיו של הנתבע נתקבלו תוך חיובו בהוצאות.

3.אף בתיק זה הגיש הנתבע הן בקשה להארכת מועד והן התנגדות לביצוע שטר כאשר נאמר בבקשה כי המדובר באותן מערכת עובדות.

הנתבע טוען כי התובע מילא את השיקים שהוגשו לביצוע תוך חריגה מהרשאה שניתנה. לו זו אף זו, השיקים הנדונים ניתנו במסגרת הסכם שנחתם לטענתו תחת סחיטה ואיומים ובגין כך הגיש נגדו תלונות במשטרה.

עוד טוען הנתבע כי יש לו טענת קיזוז כנגד התובע. באשר לבקשה להארכת מועד טוען הנתבע כי נודע לו על קיום ההליכים בתיק זה רק ביום 17.12.12 באמצעות אשתו עת ננקטו הליכי עיקול מטלטלין. עוד נטען כי במועד שבו נטען כי בוצעה המצאת האזהרה לידי אשתו הוא התגורר בנפרד מאשתו וזו לא היתה מוסמכת לקבל עבורו את האזהרה.

4.על פי ההלכה הפסוקה בית המשפט הדן בבקשה לרשות להתגונן תפקידו לברר אם בטענות הנתבע, בהנחה שתוכח מהבחינה העובדתית, יש משום עילת הגנה. אך משטענתו עברה מבחן זה, אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן בעילה זו.

כמו כן נקבע כי על הנתבע להראות הגנה לכאורה, אפילו הגנה בדוחק.

הזכות להתגונן הינה זכות חוקתית. לפיכך די אם הנתבע הראה ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק בירור המחלוקת בין הצדדים בהליך רגיל.

5.לאחר שעיינתי בחומר ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לאמץ את ההחלטה בתיק 35921-04-13 אשר כאמור מתייחסת לאותם צדדים ולמערכת ההסכמות ביניהם.