ת"ט 35302-11-14 בן שבת נ' שטרן ואח'

1.בפני בקשת הנתבעים להעברת מקום הדיון בתביעה זו שהחלה כבקשה לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצל"פ בצפת.

הנתבעים טענו כי ראו את שטר החוב רק לאחר שהגישו את התנגדותם ולאור הכתוב בשטר החוב על פיו :"אם השטר לא יכובד, תהיו רשאים לבחור את מקום השיפוט", יש להיעתר לבקשתם להעברת הדיון לביה"מ שלום בת"א. הנתבעים הוסיפו כי מקום מגורי הנתבע בעיר רחובות, שטר החוב נחתם בחדרה ולאור הסכמת המשיב, כאמור בשטר החוב כי יוכלו לבחור את מקום השיפוט, יש לקבל בקשתם.

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי הטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה-בהתנגדות, והנתבעים אף ציינו בהתנגדותם כי ביה"מ המוסמך הינו בית משפט זה בצפת.

התובע טען כי לא ברור כיצד טענו הנתבעים שלא ראו את השטר משבהתנגדותם טענו כי חתימתם על השטר זויפה. התובע הוסיף כי בכל מקרה אין המדובר בתניית שיפוט ייחודית ולכן קמה סמכות גם ע"פ תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד. לפיכך, טען התובע כי בהתאם ל"מקום שנועד לקיום ההתחייבות" ושהינו מקום התשלום-בקרית שמונה, קמה סמכות לביה"מ זה.

בנוסף טען התובע כי ככל שהנתבעים מכחישים את קיומו של שטר החוב מחמת זיופו והעדר חתימתם הרי אינם יכולים להתבסס על האמור בו ביחס להסכמה למקום השיפוט.

3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. ראשית אציין כי אף שאין המדובר בהעלאת הטענה באיחור שכן הבקשה הוגשה בסמוך לאחר שהבקשה הועברה לביה"מ ובטרם התקיים כל דיון (ראה ע"א (ים)1076/96 דורנט(1991) ישראל בע"מ נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, שם נקבע כי ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת סמכות מקומית נקבעת לפי נסיבותיו של כל הליך והליך),עדיין, בהתנגדותם ציינו הנתבעים במפורש כי ביה"מ המוסמך הינו ביה"מ זה וטענתם עתה סותרת את הצהרתם בהתנגדות.

3. זאת ועוד,תקנה 5 לתקנות קובעת כי במידה שקיים הסכם שיפוט ייחודי בין הצדדים, תוגש התובענה לבית המשפט המצוי באותו אזור שיפוט, אולם,במידה שלא נקבעה תנית שיפוט ייחודית תהווה זו סמכות מקבילה, ובלשון התקנה:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום;לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4."

תוצאת הסכם בין הצדדים בעניין הסמכות, אם יתפרש כתוספת למקומות השיפוט הקבועים בתקנות, או כחלופה בלעדית – תהא תלויה בכוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם. השאלה הינה שאלה של פרשנות ההסכם שנערך בין הצדדים. (ראה י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 77 – 80 (להלן: "זוסמן")).

מאחר שלצורך הקביעה האם מדובר בתניה ייחודית, יש צורך במתן פירוש לכוונת הצדדים בעת שניסחו את התניה (שכן במקרה דנן לא הופיעו בה המילים המעידות על בלעדיות כגון "בלבד", "רק" או "באופן בלעדי"), ומשהנתבעים הכחישו כל הסכמה ביחס שטר החוב והתכחשו לעצם חתימתם על השטר, לא ניתן לקבוע שכוונתם הייתה לקבוע סמכות ייחודית.

מאחר שמקום התשלום ומקום פירעון השטר נקבעו בעיר קריית שמונה (ובמקרה זה, המדובר בקביעה ברורה בשטר, ללא צורך בבחינת כוונת הצדדים הנדרשת בסוגיית פרשנות תניית השיפוט), הרי שבהתאם לתקנה 3(3),לתקנות, קמה סמכות גם לביה"מ זה ואני מורה על דחיית הבקשה.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.