ת"ט 34857-07-15 י. נ' א.ח. י.בוא ושיווק בע"מ

1. בפני התנגדות לביצוע שני שיקים: האחד ע"ס 6,710 ₪ מועד פירעון 10.3.15 והשני ע"ס 366 ₪ מועד פירעון 23.2.15, בחתימת יד וחותמת המבקשת לפקודת המשיבה (להלן: "השקים").

שני השיקים חוללו בהוראת ביטול.

המבקשת התנגדה וטענה באמצעות מנהלה, מר א.י., כי הוא והמשיבה הם בני זוג לשעבר אשר חתמו על הסכם גירושין שהוראותיו מונעים מהמשיבה לפרוע את השקים.

השקים לטענתו נמסרו למשיבה על ידי מי שהיה מנהל המבקשת באותה עת, עו"ד ארז חבר, ששימש כמנהל מיוחד של המבקשת.

השקים, לטענתו, נמסרו למבקשת בטרם נחתם הסכם הגירושין והחיוב בתשלום על פיהם נבלע בהוראות הסדר התשלומים בין הצדדים ובכלל זה חיוביהם וזכויותיהם מאת המבקשת ואף תמורתם ניתנה למשיבה באמצעות אותו הסדר.

מר י. ממשיך ומסביר כי הוא והמשיבה חלקו את ההחזקה במניות המבקשת והמשיבה אף עבדה במבקשת במשרה חלקית. השקים נמסרו למשיבה עת היו הצדדים בסכסוך גירושין ורכוש והסכם הגירושין שהושג הסדיר גם את חובות המבקשת כלפי המשיבה ובכלל זה השקים.

לבסוף טען המבקש כי למבקשת עומדות טענות קיזוז כנגד המשיבה בגין הסכומים הנתבעים ממנה.

2. במעמד הדיון בהתנגדות טען ב"כ המשיבה כי השיק הראשון הוא שיק משכורת של המשיבה בעבודתה אצל המבקשת והשיק השני הוא החזר הוצאות נסיעה וכי בפסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין נקבע במפורש כי המבקשת מחויבת בפירעונם.

לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת הזדמנות לתקן את התצהיר ולהגיש תחשיב לביסוס טענת הקיזוז אשר לא פורטה בהתנגדות.

בהתאם להתנגדות המתוקנת שהוגשה על ידי המבקשת, היפנה מר י. להוראות סעיף 2(ו) בהסכם הגירושין אשר על פי הוראותיו, בין השאר, רכש מר י. את חלקה של המשיבה במבקשת.

סעיף זה קובע כי כל שהמבקשת תחויב בהוצאות פרטיות של המשיבה בגין התקופה שממועד חתימת ההסכם ועד ביטול הוראות הקבע בפועל, כי אז תשיב המשיבה למבקשת את הסכומים ששולמו עבורה בתוך זמן סביר.

לטענת המבקשת שילמה עבור המשיבה סך של 1,996 ₪ עבור ביטוח חיים של המשיבה, סך של 4,068 ₪ עלות מכשירים סלולריים שרכשה המשיבה לשימושה הפרטי וסך 3,776 ₪ עלות תיקון רכב המבקשת אשר היה בשימוש המשיבה לאחר החתימה על הסכם הגירושין.

כך שבסה"כ חבה המשיבה למבקשת סך של 10,381 ₪ אותם היא מבקשת לקזז עם חיובה על פי השקים.

3.בתגובת ב"כ המשיבה לאמור בהתנגדות, נטען כי המבקשת מנועה מלבצע קיזוז כלשהוא עם הכספים שהיא חייבת למשיבה ובטענתו זו נסמך ב"כ המשיבה על הוראת סעיף ה2 בהסכם הגירושין לפיו אין מנהל המבקשת רשאי לקזז כל סכום מהכספים שעליו לשלם למשיבה בכל מקרה שהוא.

עוד טענה המשיבה כי הרכב אינו בבעלות המבקשת אלא בבעלות מנהל המבקשת ולכן לא ניתן לקזז בין החיובים.

לעניין החיוב בגין המכשירים הסלולריים השיב ב"כ המשיבה כי כטענת המבקשת עצמה, כל טענות הצדדים זה כלפי זה ובכלל זה טענות בעניין המבקשת, אשר נולדו לפני החתימה על הסכם הגירושין, נבלעו בהוראותיו ואין להן עוד תוקף. בנוסף טענה המשיבה כי ממילא מדובר בעסקת חיוב זיכוי כך שהמבקשת אינה משלמת בפועל את החיובים הנטענים לחברה הסלולר.