ת"ט 3308-07-16 כלמוביל פתרונות מימון בע"מ נ' אפטרגוט

1. בפני בקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום במחוז ירושלים.

לטענת ב"כ המבקש, לולא קיומה של תניית שיפוט מוסכמת, הסמכות המקומית לדון בתובענה היתה מוקנית לבית משפט השלום בירושלים ללא כל זיקה לבית המשפט דנן.

כאן טוען ב"כ המבקש כי הוראת תניית השיפוט המוסכמת דינה ביטול בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים התשכ"ד-1964 (להלן: "החוק") בהיותה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

אין מחלוקת כי החוזה נשוא התביעה הינו חוזה אחיד המחלוקת בין הצדדים התגלעה בשאלה האם תניית השיפוט המוסכמת הינה תנאי מקפח אם לאו וזאת נוכח הוראת סעיף 4(9) לחוק הקובעת את החזקה כי תניית שיפוט מוסכמת הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

2. פסיקת בית המשפט העליון עסקה רבות בהוראת חוק זו וניתן לסכמה בפסק הדין שניתן ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' מאיר ברפי מיום 7.4.10:

"בבחינת תנית השיפוט בהסכם ההזמנה, יש להפריד בין שני שלבים נפרדים: בשלב הראשון יש לבחון האם היא נופלת בגדרי סעיף 4(9) לחוק, שאז חזקה שהיא מקפחת. אם נקבע כי קמה החזקה דנן, יש לבחון – בשלב השני – האם הצליח הסַפָּק לסתור אותה בנסיבות העניין.

בעניין בנק לאומי, נפסק כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס. שם נקבע, כאמור, מבחן ההרתעה. התשתית הנורמטיבית בעניין הובהרה בפסק הדין בעניין בנק לאומי. נקבע שם כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעל הדין, עודם רלוונטיים, גם לאחר התיקון בחוק. מכאן, שבשלב השני, שבו בוחן בימ"ש אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. לשון אחר, ככל שיצליח הסַפָּק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה ביהמ"ש לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות", כאשר בשל החזקה האמורה, נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק." 

3. בענייננו, אין מחלוקת כי הוראת החוזה הרלוונטית נופלת בגדר הוראת סעיף 4(9) לחוק ועל כן נותרה לדיון רק השאלה האם עמדה המשיבה בנטל להראות כי התניה אינה מקפחת.

בעוד ב"כ המשיבה נסמך על מבחן ההרתעה, נסמך ב"כ המבקש על מכלול תנאי החוזה ונסיבות אחרות.

אומנם צודק ב"כ המשיבה בטענתו כי לא ניתן לראות הרתעה מפני מימוש זכויות כאשר על המבקש לעבור את הדרך בין הישוב בית"ר עילית במחוז ירושלים לבין בית המשפט הממוקם במרכז תל אביב.

אך אין לשכוח כי לא רק בדרך עסקינן. המרחק הגיאוגרפי משפיע על העלויות הכרוכות בניהול המשפט בתל אביב כגון עלויות נסיעה, הזמן המבוזבז בנסיעה במיוחד למחוז ת"א הסובל מפקקי תנועה, שכר הטרחה בגין הייצוג וכיו"ב וזאת נוכח סכום תביעה שאינו גבוה במיוחד (36,641 ₪).

אלו עשויות להרתיע נתבע מלממש את זכויותיו בבית המשפט.

צודק ב"כ המבקש גם בטענתו כי תחושת הקיפוח מתחזקת נוכח העובדה כי למשיבה סניפים בכל הארץ ביניהם אחדים בירושלים ואין כל זיקה שהיא למחוז תל אביב.

ב"כ המשיבה לא הסביר בתגובתו ולו טעם אחד לניהול המשפט בתל אביב דווקא ולו רק מנקודת מבטה של המשיבה.