ת"ט 33070-10-15 ליברמן נ' אלמקיס ואח'

הנתבעים שכרו את דירתו של התובע לתקופה בת שנתיים ימים. הצדדים מסכימים כי התובע קיבל לידיו המחאה בעבור 3 חודשי שכירות, אשר חודשיים מתוכם הינם מעבר לתקופת השכירות שבחוזה הכתוב, ומסכימים כי התובע מסר המחאה לנתבעים בקשר ל- 2 חודשי שכירות.

התובע גורס כי מסר המחאה נגדית בעבור חודשיים הימים שמעבר לתקופת השכירות בשל כך שהיה עליו להשיב את הסכום העודף על תקופת השכירות, ורק בהמשך הוסכם בפועל על הארכת תקופת השכירות למשך כחודשיים ימים מחוסר ברירה (אי פינוי הדירה).

הנתבעים, מנגד, גורסים כי הוסכם על הארכת תקופת החוזה בשנה תמימה, אולם לאחר שבועיים הודיע התובע על מכירת הדירה ועל כן מסר לידיהם המחאה כפיצוי על הפינוי המוקדם.

במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה מומחה בתחום הפוליגרף, ובהתאם לקביעתו יינתן פסק דין בתיק זה וב- 2 תיקים נוספים המתנהלים בין הצדדים בבית משפט השלום ברחובות.

הוסכם, כי תשאלנה 2 שאלות. האחת נוגעת להסכמת הצדדים להארכת תוקפו של החוזה למשך שנה שלמה (בע"פ), והשנייה בעניין תשלום דמי השכירות בעבור חודש יולי 2015, שהינו החודש השלישי שלאחר סיום תקופת השכירות שבחוזה.

בהתאם להסכמה נבדק התובע והנתבעת 1.

חוות הדעת מצביעה על תוצאה חד משמעית לפיה התובע דובר אמת והנתבע דוברת שקר. התמונה העובדתית המוצגת, אפוא, הינה מלאה, ולפיה לא הוסכם על הארכת תקופת השכירות משך שנה, וכי לא שולמו דמי השכירות בעבור חודש יולי 2015.

בהתאם להסכמות, ניתנה זכות הטיעון לצדדים.

התובע מבקש ליתן פסק דין בהתאם להסכמה הדיונית, הנתבעים סבורים כי יש לפסול את חוות הדעת בשל כך שהנתבעת נוטלת משככי כאבים ועל כן אסור לה להיבדק, ומאחר ושאלת הארכת החוזה למשך שנה נשאלה מבלי שצוין כי ההארכה הינה בעל פה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי לסטות מההסדר הדיוני, הסדר שכמוהו כחוזה לכל דבר ועניין. ההסכמות הושגו לאחר שהצדדים הבינו משמעותן, ולא מצאתי להכשיר מצב בו צד טוען להעדר כשרות הבדיקה בשל נסיבות שהיו ידועות לו מראש, רק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה.

ממילא, אין תימוכין לטענה כי שימוש במשככי כאבים אינו מאפשר לערוך את הבדיקה, ואף אילו היו כך פני הדברים – הוסכם כי די בתוצאה של אחד הצדדים על מנת לחייב הצדדים.