ת"ט 31668-06-16 שמאי נ' פריד

המבקש הגיש ביום 13/6/16 בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שיקים, וכן בקשת התנגדות במסגרת תיק הוצל"פ מס' 0120139-90-7.

המבקש טוען כי ביום 14.4.16 נודע לו לראשונה על תיק ההוצל"פ נשוא התביעה עת הגיע ללשכת ההוצל"פ בעניין אחר, נמסר לו על ידי פקיד הוצל"פ על קיומו של התיק, ונדרש לחתום באותו מעמד על אישור המסירה של האזהרה.

המבקש טוען כי על השיקים נשוא התביעה קיימת חתימה אחת בלבד, וכי אינו חתום עליהם.

לטענתו השיקים נמסרו במסגרת הלוואה חוץ בנקאית בריבית נשך מבלי שפורטו בבקשת הביצוע פרטים בקשר להלוואה כמתחייב על פי החוק.

המבקש טוען כי שילם במזומן סך 18,000 ₪ מתוך סכום ההלוואה המקורית בסך 29,000 ש"ח, כך שהתיק היה אמור להיפתח על סכום של 11,000 ₪ בלבד, ולא כפי שנפתח על סך של 64,955 ₪.

כמו כן, טוען המבקש כי המשיב לא פעל לאורך השנים בהליכים, ולפיכך עותר לביטול החיוב בריבית.

מטעם המשיב הוגשה בקשה לדחיית הבקשות להארכת מועד וההתנגדות על הסף, מהטעם כי קיים מעשה בית דין בין הצדדים, לנוכח החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 9/7/1992, לפיה נדחתה בקשת התנגדות קודמת שהוגשה על ידי המבקש, על ידי כבוד השופטת פלאוט (הרשמת כתוארה אז).

בדיון שהתקיים היום נחקר המבקש על תצהירו, ובאי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

עסקינן, בתיק הוצל"פ שנפתח בשנת 1990.

המבקש טוען בבקשה להארכת המועד כי לא נמסרה לו האזהרה עד ליום 14/4/16, וכי רק במועד זה נודע לו, כחלוף 26 שנה ממועד פתיחת תיק הוצל"פ, על קיומו של תיק ההוצל"פ שנפתח כנגדו.

טענה זו של המבקש נסתרה בחקירה הנגדית של המבקש.