ת"ט 26699-08-15 ויצמן נ' יוגב

התנגדות לביצוע שטר.

1.בין הנתבע, באמצעות ובסיועו של הרב משה מזרחי, לבין התובע, נוצר קשר על מנת לרכוש שני מגרשים בירושלים. לצורך רכישת המגרשים, העביר התובע לידי הנתבע סך של 500,000 ₪ כמקדמה על חשבון העסקה. התשלום הועבר בשני תשלומים, הראשון בסך של 200,000 ₪ , הועבר ישירות מהתובע לנתבע והיתרה הועברה לידי חתנו של הנתבע. במסמך מיום 15.11.14, אישר הנתבע כי הוא קיבל לידיו סך של 500,000 ₪, מהתובע.

2.לאחר שהעסקה לא יצאה אל הפועל, פנה התובע אל הנתבע מספר פעמים בדרישה לקבל את כספו בחזרה. ביום 30.11.14, בפגישה שנעשתה במשרדו של הרב מזרחי, הוסכם כי הנתבע ייתן שתי בטוחות להבטחת התשלום שהועבר, האחת, רישום משכנתא על סך מחצית מהדירה הרשומה על שמו של הנתבע והשנייה, שטר חוב על סך של 500,000 ₪. ביום 01.01.14, חתם הנתבע על שטר חוב בסך של 500,000 ₪. משלא הושלמה העסקה ומשלא הושב לתובע כספו, פתח התובע בהליך לביצוע השטר בהוצאה לפועל.

3.הנתבע טוען שמעולם לא היה חלק מהעסקה לרכישת המגרשים וכי שטר החוב שניתן לתובע נחתם תחת השפעה של כפיה ועושק. לטענתו, הוא מעולם לא קיבל את התמורה או כל תמורה לידיו, אלא רק העביר את הכסף מהתובע לאחר בשם בריל.

4. דין ההתנגדות לביצוע שטר להתקבל.

5.הנתבע טען כי הוא אינו צד בהתקשרות שבין התובע למר בריל, כי חתימתו על השטר נעשתה באמצעות כפיה ועושק שהופעלו עליו, על ידי התובע וב"כ, על מנת להביאו לחתום על שטר זה , כי הנתבע לא קיבל את הכסף לידיו ורק שימש כשליח וכמקשר בין התובע לבין מר בריל. לטענתו, התובע בניסיון להיחלץ ממעשה ההונאה בו הפסיד את כספו, ניצל את מצבו וגרם לו לחתום על שטר החוב, אשר ללא הפעלת הלחץ לא היה הנתבע מוציא מתחת ידיו שטר שכזה. שכן, הוא מעולם לא חב חוב כלשהוא כלפי התובע או נכנס בנעלי מר בריל בנוגע לכסף שהועבר מהתובע למר בריל. תפקידו בקשר שבין התובע לבין מר בריל היה לחבר ביניהם ולהיות הגורם שמקשר בין השניים, ותו לא.

6.התובע והנתבע הם צדדים קרובים לשטר ומשכך רשאי הנתבע להעלות טענות בהליך השטרי שמקורם טענות מהליך היסוד, החוזי, שהיה קיים או לא קיים בין השניים (ראו: דנ"א 258/98 ויקטור צמח נ' רחל שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, להגדרת צדדים קרובים ראו: ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג (1) 132).

בשלב זה של ההליך על הנתבע להוכיח כי קיימת לו הגנה אפשרית אל מול התביעה. לטענת הנתבע, הכסף שהועבר מהתובע למר בריל, אשר כנגדו ניתן שטר החוב נשוא הליך זה, הועבר למר בריל ומעולם לא נכנס לכיסו של הנתבע. כאמור לעיל, הנתבע יכול לבסס את הגנתו כנגד התביעה השיטרית בטענות הגנה מהמישור החוזי הנוגעות לעסקת היסוד, שהייתה הבסיס ליחסים בין הצדדים ואשר בעקבותיה נוצר שטר החוב.

המסמכים המאשרים את קבלת הכסף אצל הנתבע, מהווים אישור שהכסף אכן הועבר לידיו של הנתבע, כאסמכתא בעלמא, אולם לא ניתן לקבוע על בסיסם באופן ודאי שהכסף הועבר לחשבונו ובעלותו של הנתבע. העובדה שרק על המסמך הראשון, נכתב שבמידה והעסקה לא תצא לפועל יוחזר הכסף לתובע, וביתר המסמכים אין אמירה שכזו, תומכת לכאורה בגרסת הנתבע לפיה מטרת המסמכים הייתה אך ורק לתת אישור לתובע שאכן הוא העביר כסף, ואין בכך משום אישור, קבלה או הסדרה של היחסים בין התובע לנתבע או בכדי להוכיח כי הכסף נכנס לכיסו של הנתבע.