ת"ט 24040-09-13 לוי נ' ונסו

1.לפניי התנגדות לביצוע שני שטרות שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים במסגרת תיק מס' 03-16432-13-1. שיק אחד מס' 2910635 ע"ס 1,000,000 ₪ למועד פירעון 1.5.2012 ושיק שני מס' 2910629 ע"ס 4,800 ₪ למועד פירעון 28.5.2013.

2.לטענת המבקש פרע סך של 300,000 ₪ ביום 10.5.12 בהמחאה נגדית. כמו כן, לטענת המבקש, השיק הראשון נמסר לידי אחותו גב' רוחמה לוי והמשיב, גיסו - במסגרת הסכם גישור שנחתם בין הצדדים ביום 29.3.12 על יסודו התחייב המבקש להעביר הסכום הנ"ל.

אלא, שלאחר מכן, נחתם הסכם מאוחר יותר בין המבקש לבין המשיב מיום 27.6.12 שבמהותו הינו מבטל ההסכם מיום 29.3.12 ומחייב השבת הסכום של 300,000 ₪ ששולם למשיב וכן, השבת השטר לידי המבקש. לטענת המבקש, ההסכם המאוחר מצוי בידי המשיב בלבד ולמבקש אין העתק הימנו. בנוסף, המבקש טוען, כי שני ההסכמים נחתמו על ידו תחת לחץ כמו כן, הסכמתו לשיעבוד הזכויות נבעה מלחץ שהופעל עליו ולא מתוך רצון חופשי.

3.לטענת המשיב, כפי שעולה מתצהיר תמיכה בבקשה לנקיטת הליכי הוצאה לפועל, בעקבות סכסוך משפחתי שהתגלע בין אשת המשיב למבקש על רקע כספים רבים שהועברו למבקש מאמם, הגיעו הם להסכם גישור מיום 29.3.12 לפיו על המבקש היה לשלם לתובע סך של 1,000,000 ₪ עד לתאריך 1.5.12. על יסוד האמור משך המבקש המחאה על הסך הנ"ל לטובת המשיב. דא עקא, כי המחאה זו לא כובדה על ידי הבנק מהסיבה "אין כיסוי מספיק".

4.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים מיום 7.5.14 העיד המבקש בפניי. לדבריו, העביר המחאה על סך 300,000 ₪ לידי המשיב ביום 10.5.12. סכום זה שולם בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 29.3.12. ביום 27.6.12, כשלושה חודשים לאחר מכן, נחתם הסכם אחר נוסף, כאשר במהותו הינו מבטל את ההסכם הראשון.

נוכח האמור, עותר המבקש לקבל את ההתנגדות במלואה. בחקירתו הנגדית טען, כי ההסכם המאוחר נותר בידי המשיב ואף הוא נחתם תחת לחץ. באשר לאופי הלחץ טען, כי עסקינן בלחץ מתמשך במשך שנים. המבקש הסביר את הצורך בכריתת ההסכם השני כאשר ציין כי על פי ההסכם הראשון הוסכם, המתווה היה השבת רבע מהכספים שניתנו לו במתנה מאמו ואילו המתווה בהסכם השני היה השבת רבע מהנכסים המצויים בבעלותו, כאשר, לטענתו במסגרת ההסכם השני הוא משך שיק בהיקף כספי רב יותר לידי המשיב. כמו כן, במסגרת הדיון העלה המבקש טענה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך נשוא תיק זה, זאת, בשל היותו של הסכסוך נובע מסכסוך על רקע משפחתי.

5.באשר לשאלת הסמכות העניינית, הרי שעסקינן בסכסוך שהינו לכל היותר נתון לסמכות מקבילה לערכאה זו ולבית המשפט לענייני משפחה שכן, במהותו הינו נובע מחיובים כספיים בלבד. משכך, דין הטענה להידחות.

6.צודק ב"כ המשיב, כי טענות המבקש, כפי שעלו בהתנגדותו נמצאו כלליות ונעדרו אסמכתאות כדבעי אולם, בשלב זה, לא ניתן לקבוע, כי הינן מופרכות וככל שיוכחו הרי שיוכלו להוות טענות הגנה. כמו כן, נוכח הודאת ב"כ המשיב באשר לקיומם של הסכמים נוספים כפי שעלה בפרוטוקול הדיון וכן, נוכח קיומן של המחאות נוספות שנמשכו בין הצדדים לאחר משיכת השיקים נשוא הליך זה - לא ניתן בשלב זה לסתום את הגולל ולחסום את יומו של המבקש ויש ליתן למבקש הזדמנות נאותה לשטוח טענותיו וראיותיו במסגרת הליך משפטי מסודר.

7.בנסיבות אלה הנני מורה כדלקמן:

א. ניתנת למבקש רשות להתגונן.