ת"ט 23816-11-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אס.דיגיטל יבוא והפצה בע"מ

הזוכה הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע שטרות (תיק 01-73708-14-5) בסכום כולל של 365 אלף ₪. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטרות, שלא נרחיב בה, אך תמציתה היא שלמשיב אין כל מעמד כאוחז המקנה לו את האפשרות העיונית להגיש את השטרות לביצוע.

לאחר העברת ההליך לבית המשפט, הגיש המשיב בקשה לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, בנמקו כי הוא עושה כן בעקבות קריאת ההתנגדות. המבקשת הגיבה, ולא התנגדה כמובן לדחיית התביעה, ברם עתרה לחיוב המבקשת בהוצאותיה בהתאם להסכם שכר הטרחה בסכום של 25,846 ₪ (כולל מע"מ) שכרתה, שאליו צירפה גם חשבוניות מס שהתקבלו כנגד התשלומים שבוצעו בפועל, ותוך שהיא מטעימה כי מדובר בתביעה שמלכתחילה לא היה כל מקום להגישה. על כך הגיב המשיב בתשובה מפורטת, כאשר בתמצית חזר על עמדתו כי אין מקום לחייבו בהוצאות, ובהבהירו בין היתר כי הגשת השטרות לביצוע נובעת מ"טעות אנוש" (סעיף 5 לתשובה). לגוף טענות המבקשת העלה המשיב תהיות שונות באשר לזהות הגורם הנושא בתשלום ועצם התשלומים, וכן עתר להתחשבות בנסיבות שבהן המבקשת לא נדרשה לבסוף להגיש דבר זולת ההתנגדות. יוער כי המבקשת ראתה להגיב לתשובה זו בדרך של הגשת "הודעה", בלא שניתן לה היתר לעשות כן.

בהתאם להסכמת הצדדים, הרי שהתובענה נדחית, והמשיב ידאג לסגירת תיק ההוצל"פ הנזכר.

אשר לסוגיית ההוצאות, אציין את הטעמים העיקריים שיש להידרש להם: מחד גיסא, ברור שעל בעל דין שזכה בדינו אמור – כנקודת מוצא – לזכות בהוצאות הריאליות שבהן נשא, בנתון להיותן מידתיות וסבירות. במקרה דנן, המבקשת התנגדה והתנגדותה נתקבלה, כך שיש לזכותה בהוצאות. על כך יש להוסיף שגם אם נקבל שביסוד הגשת השטרות לביצוע עומדת "טעות אנוש", הרי שאין הצד שכנגד צריך ללקות מהותית בגין אותה טעות אנוש. מאידך גיסא, שיקולים שונים חוברים כאן לחיוב מידתי בהוצאות, שלא בהיקף שטענה להן המבקשת. ראשית, מבלי לגרוע כמובן מאמינות כל שנאמר בתגובת המבקשת בעניין ההוצאות שהיא נתחייבה לשאת בהן, הרי שנותרים סימני שאלה מסוימים באשר הן להיקף החבות שבהן צפויה היא לשאת בפועל בסופו של דבר, משמסתיימת התובענה בעיתוי הנוכחי, הן אשר לזהות הגורם שנשא עד הנה בתשלומים ובזיקתו למבקשת. שנית, יש ליתן משקל לכך שההליך הסתיים מיד עם הגשת ההתנגדות, והמבקשת לא נדרשה לשאת בהוצאות נוספות. ההוצאות שיש לפוסקן לעת הזו ראוי לסייגן גם כך שתהיינה מידתיות וסבירות, הכל בנסיבות העניין. שלישית, יש ליתן עוד משקל לכך שבעל דין מחליט לשעות לעמדתו של הצד שכנגד, להביא את ההליך לכלל סיום מהיר – אף שיכול היה להמשיך בניהול התביעה, כפי שנעשה תדיר – ובכך מביא לחסכון ניכר בזמנו של הצד שכנגד (ובית המשפט) ובהוצאותיו.

נוכח כל אלה, הרי שמצאתי לחייב את המשיב בשכר טרחת עורכי דינה של המבקשת בסכום סופי וכולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, א' שבט תשע"ה, 21 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.