ת"ט 22226-09-15 עזי ואח' נ' דעקה,ת"ט 18051-09-15 עזי ואח' נ' הווארי

כנגד המבקש הוגשו לביצוע שלושה שיקים האחד על סך של 11,000 ₪ ז.פ. 15.3.2015 , השני על סך של 12,000, ז.פ. 15.2.2015 והשלישי על סך של 45,000 ₪ ז.פ.31.1.2015, המשוכים מחשבון העוסק מורשה שלו "ד. נדים מסגרייה" בבנק ערבי ישראלי בע"מ המבקש חתם על גב השיקים כערב לפרעונם.

בהתנגדות טען המבקש כי השיקים נתנו כפקדון לשם הבטחת הלוואה בסך של 40,000 שנטל חברו של המבקש עבד הווארי מהמשיבים. מדובר בהלוואה חוץ בנקאית בה נגבתה ריבית מופרזת על סך של 23,000 ₪ ואשר לא עוגנה בהסכם הלוואה מסודר. עוד נטען כי ההלוואה סולקה אך המשיבים המשיכו להחזיק בשיקים לצורך פרעון הלוואות נוספות שנתנו למר הווארי.

בדיון שהתקיים בפני העיד המבקש כי בעבר נתן לו משיב מס' 1 הלוואה על סך של 70,000 ₪. כן העיד כי הוא מנהל רישומים מסודרים.

ב"כ המבקש טען בסיכומיו כי השיקים ניתנו במסגרת עסקת הלוואה חוץ בנקאית, שלא נערך לגביה כל הסכם. וכי ליבת המחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית ולכן יש ליתן למבקש את יומו בפני בית המשפט.

ב"כ המשיבים טען מנגד כי הטענה שחוב סולק לא הוכחה וגם לא פורטה כראוי. כן טען כי מדובר בעסקת ניכיון ולא בהלוואה חוץ בנקאית. בתמליל ההקלטה של השיחה בין המבקש למשיב מס' 1 שהוגשה לתיק הודה המבקש בחוב.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

ככלל, קיומו של הליך מסוג ההליך דנן, נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק, על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (ראה ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי, פורסם בנבו). ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פורסם בנבו).

מתצהירו של המשיב התומך בתגובה לבקשה לביטול עיקולים זמניים ונספחיה עולה לכאורה כי מדובר בעסקה לניכיון שיקים (ראה קבלות על ביצוע הניכיון). גם אם נקבל את טענת המבקש כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית שאינה עומדת בתנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, עדיין יהיה על המבקש להוכיח כי השיב למשיב לכל הפחות את סכום קרן ההלוואה לאחר ביטול הסכם ההלוואה (ראה סעיף 9 לחוק הנ"ל.

המבקש העלה בהגנתו טענה כי מדובר בשיקים שניתנו להבטחת פרעון הלוואה שניתנה לצד ג' – עבד הווארי. גרסה זו לא גובתה בתצהיר מטעם מר הווארי. טענת הפרעון שהעלה המבקש לא פורטה כראי ונותרה סתמית וכללית מבלי המבקש נכנס לפרטי נסיבות ביצוע התשלום, מועד התשלום ואופן ביצעו. נפסק כי נתבע, המבקש רשות להתגונן, חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להתגונן (ראה ע"א 424/86‏ נאות מרינה בת-ים בע"מ‎ ‎נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פורסם בנבו).